בחירות 2009 בראי הדמוגרפיה

תגובה חדשה לביקורת על עמוד זה: שובם של תופי הטם-טם

טרם שקע האבק מתחת למסע הבחירות לכנסת ה-18, עדיין לא הורכבה ממשלה חדשה, אך כבר ניתן להסיק מספר תובנות ראשוניות. עושה רושם שהבחירות שיקפו את המשך מגמת עליית כוחן המשותף של מפלגות שלטון ממלכתיות-מרכזיות והיטשטשות ההבדלים ביניהן, את ירידת משקלו היחסי של השמאל הציוני ששלט במדינה ללא עוררין בשלושה העשורים הראשונים, ואת התחדדות היחסים בין יהודים לערבים בישראל. אם בעבר המפה הפוליטית בישראל נחלקה לשמאל וימין, הרי שכיום המרכז הגיאוגרפי והדמוגרפי של ישראל, ההולך וגדל, הוא גם המרכז הפוליטי, ואילו בפריפריה הדתית והאתנית מתרכזות זו לצד זו תפיסות קצה שמאליות וימניות. מטרתו של מסמך זה להציג תמונת מצב דמוגרפית של ישראל ואת מקצת השלכותיה על תוצאות הבחירות האחרונות.

תמונת מצב דמוגרפית

בסוף שנת 2008 מנתה אוכלוסיית המדינה 7.4 מיליון תושבים, מתוכם 75.5% יהודים ו-20.2% ערבים. האוכלוסייה בישראל נחשבת אוכלוסייה צעירה יחסית למדינות המערב. אחוז הילדים עד גיל 14 עמד בשנת 2007 על 28.4%, בהשוואה ל-17% בממוצע במדינות מתועשות אחרות. אחוז בני 65 ומעלה עמד בישראל על 9.8% בהשוואה ל-15% בהתאמה. למצב זה תורמות בעיקר האוכלוסיות החרדית (50% בגילאי עד 14) והערבית (40.7% בגילאי עד 14). מאז הקמת המדינה קצב הגידול השנתי הממוצע באוכלוסיית המדינה עמד על 3.9%. החל משנת 2003 בשל צמצום ממדי העלייה לישראל, אחוז הגידול מדי שנה ירד והוא עומד על 1.8%.

67% מהיהודים הגרים בישראל גם נולדו בישראל, ומחציתם הם לפחות דור שני לילידי ישראל. מספרם של ילידי ישראל הולך וגדל בהתמדה מאז קום המדינה, אז הם מנו 35%. מאז עליית יהודי ברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, קבוצת המוצא הגדולה של יהודים בישראל היא של יוצאי אירופה ואמריקה (38.5%), ואחריהם יוצאי אפריקה (15%) ואסיה (11.5%). מתוך היהודים החיים בישראל 75% הם חילונים, 21% הם דתיים, ו-4% הם חרדים. שיעורם של הערבים בישראל עם הקמת המדינה עמד על 18%. עד לשנת 2000 שיעור זה נשמר תוך איזון של השפעות שנבעו מעלייה יהודית ומסיפוח של אוכלוסייה ערבית בירושלים ורמת הגולן. החל משנת 2000 שיעור הערבים בישראל הולך וגובר, והתחזיות הן כי בשנת 2025 אוכלוסיית ישראל תמנה 25% ערבים. 83% מהערבים בישראל הם מוסלמים, 9% הם נוצרים, ו-8% הם דרוזים.

הצפיפות בישראל מאז קום המדינה גדלה פי שבעה. בשנת 2005 נרשמה בישראל צפיפות אוכלוסייה של 305 נפשות לקמ"ר. רק מדינות ספורות בעולם צפופות יותר מישראל, שתיים מהן באירופה – הולנד ובלגיה. הצפיפות הגדולה ביותר בישראל מתבטאת באזורי המטרופולין במרכז הארץ. במחוז תל-אביב הכולל 18 יישובים, הגיעה הצפיפות לכ-7,000 נפשות לקמ"ר. לעומת זאת, הצפיפות נמוכה למדי באזורי הפריפריה, כ 265-נפש לקמ"ר בצפון ו 71-בלבד במחוז הדרום. כמחצית מאוכלוסיית היהודים מרוכזת במרכז הארץ ופחות מ-10% מהיהודים מתגוררים במחוז הצפון. לעומת זאת, האוכלוסייה הערבית מרוכזת ברובה בפריפריה, כ-45% במחוז הצפון ו-11% בדרום. 93% מהאוכלוסייה הערבית היא אוכלוסייה עירונית. 73% גרים בישובים עירוניים ערבים נפרדים, ורק 27% גרים בישובים עירוניים יהודיים או מעורבים. בשורה התחתונה, 90% מאוכלוסיית מחוז המרכז ו-93% מאוכלוסיית מחוז תל-אביב היא יהודית, בעוד שלמעלה ממחצית האוכלוסייה במחוז הצפון היא ערבית. נתונים אלו התבטאו גם בדפוסי ההצבעה בבחירות 2009, ואפשר שהם יכולים ללמד גם על מגמות לעתיד.

בחירות 2009

ממשלות בישראל מתקשות להשלים את ימיהן כתוצאה משיטת בחירות וממשל בעייתית. בעשר השנים האחרונות נקראו אזרחי ישראל חמש פעמים להצביע. בבחירות לכנסת ה-18 שהתקיימו בחודש פברואר 2009 השתתפו 4.8 מיליון מצביעים, שהם 72% מבעלי זכות ההצבעה החיים בישראל. הבחירות הסתיימו בכמעט שוויון בין שתי המפלגות הגדולות. נשיא המדינה, שמעון פרס, הטיל את הרכבת הממשלה על מר בנימין נתניהו, יו"ר המפלגה השנייה בגודלה, אך בעל התמיכה הרבה ביותר מבין סיעות הכנסת.

רבים מהאזרחים התלבטו, חלקם עד הרגע האחרון, בין שתיים משלוש המפלגות שהציגו מועמד לראשות הממשלה (הליכוד, קדימה והעבודה). התלבטות זו העידה על כך שההבדלים בין המפלגות הללו הולכים ומיטשטשים. חלק ממנהיגי מפלגות אלו וחבריהן עברו במהלך השנים ממפלגה אחת לרעותה. הרכב חברי הכנסת שלהן מגוון ביותר, והוא כולל חילונים, דתיים, ערבים, ועולים חדשים. אפשר למצוא בכל אחת מהן כאלו התומכים בויתורים טריטוריאליים לצד האוחזים בגישה ביטחונית, כאלו החותרים לכלכלת שוק והפרטה לצד אלו האוחזים בתפיסת עולם סוציאליסטית.

בבחירות לכנסת ה-18 זכו שלוש המפלגות המרכזיות הללו יחדיו ב-57% מהמושבים, בהשוואה ל-50% בכנסת ה-17, 47.5% בכנסת ה-16, ו-42.5% בכנסת ה-15. אחוזי הצבעה גבוהים במיוחד למפלגות אלו נרשמו בקיבוצים ובמושבים בהם מתגוררים בני משפחות ותיקות, בישובים כפריים ועיירות בהן מתגוררת אוכלוסייה מבוססת, ובעיקר בערים הגדולות במרכז הארץ (הרצליה – 75%, רעננה – 75%, מודיעין – 75%, רמת-גן – 73%, כפר-סבא – 73%, ראשון לציון – 71%, חולון – 69%, ותל-אביב-יפו – 68%). לעומת זאת, ביישובים ערבים וחרדים, זכו הליכוד, קדימה והעבודה לאחוזי הצבעה נמוכים, ולרוב אפסיים. בעיר ירושלים זכתה תנועת הליכוד ל-24%, קדימה קיבלה 11%, ומפלגת העבודה רק 6%. מתקבל הרושם כי גם מבחינת פוליטית ירושלים מתאפיינת יותר כעיר פריפריה ופחות כעיר מרכז.

מול שלוש המפלגות הממלכתיות ניצבות בכנסת 9 מפלגות נישה, המייצגות אינטרסים צרים של קהילות דתיות, אתניות, או אידיאולוגיות. בחלוקה המסורתית בין ימין לשמאל, ניצבות בצד ימין חמש מפלגות שקיבלו יחדיו 32% מהמושבים בכנסת. שתיים מתוכן הן מפלגות חרדיות, שתיים דתיות, ואחת שבסיס תמיכתה העיקרי מקרב עולי ברית המועצות לשעבר. בצד שמאל של המפה הפוליטית עומדות ארבע מפלגות, אשר זכו ל-11% בלבד מקולות המצביעים. שלוש מתוכן הן מפלגות ערביות, ואחת יהודית. לאור זאת ובשל התכווצותה של מפלגת העבודה, הסיפור של בחירות 2009 הוא במידה רבה סיפור הצטמקותו של האגף השמאלי בישראל.

סיפור חשוב לא פחות אשר ליווה את מערכת הבחירות הוא ההתחדדות ביחסים בין יהודים לערבים. מבצע 'עופרת יצוקה' בעזה עורר תגובת מחאה בקרב הערבים בישראל, אשר ביטאו את זהותם הפלסטינית בריש גלי. מה שנתפס כהזדהות פומבית עם האויב, הביא מפלגות רבות (ובכלל זה העבודה, קדימה והליכוד) להגיש בקשה לפסילתן של שתי מפלגות ערביות, אשר נדחתה על-ידי בית המשפט העליון. כתוצאה מהעימות התחזקה התמיכה בקרב האוכלוסייה הערבית במפלגות הערביות, אשר זכו ל-9% מהקולות. אחוזי ההצבעה ביישובים הערביים היו גבוהים יותר מבעבר, תוך העדפה ברורה למפלגות ערביות נפרדות על-פני המפלגות הממלכתיות.

מן העבר השני, ניתן להבחין בהתחזקות כוחה של מפלגת ישראל-ביתנו בראשותו של אביגדור ליברמן. סיסמת הבחירות של ליברמן – 'בלי נאמנות אין אזרחות', זכתה לתמיכה רחבה בקרב היהודים בישראל, הרבה מעבר למספר הבוחרים הרב שהצביעו למפלגה (12.5%). אין ספק שלהיבט הלאומי ולמערכה בעזה הייתה תרומה רבה לכך. אך ליברמן הדגיש בקמפיין הבחירות שלו גם היבט אזרחי, והסב את תשומת הלב לכך שהערבים (והחרדים) לדעתו אינם רואים עצמם חלק מהחברה הישראלית, אינם משרתים בצבא, וכמעט שאינם משלמים מיסים עירוניים.

התמיכה העיקרית לה זכה ליברמן הגיעה מקרב עולים חדשים ותושבי ערים ועיירות פיתוח בפריפריה בצפון ובדרום, הסמוכים ליישובים ערביים או שנפגעו מטילי הקסאם (נצרת עלית – 38%, כרמיאל – 32%, מגדל העמק – 28%, אשקלון – 27%, אשדוד – 26%, קריית גת – 25%, באר-שבע – 25%). אם יש בכך אינדיקציה לעתיד, בסקר מקיף (לא מדגם מייצג) בין תלמידי תיכון ברחבי הארץ, אשר נערך כמה ימים לפני הבחירות זכתה ישראל-ביתנו למרב הקולות, ורק אחריה קדימה, הליכוד והמפלגות הערביות.

הרוח הכללית בציבור כפי שהיא משתקפת באמצעי התקשורת מאז הבחירות נוטה להעדיף ממשלת אחדות לפי קווי יסוד שיטוו שלוש המפלגות המרכזיות ובהובלתן. הנהגת המדינה כפי שתפקדה במהלך 'עופרת יצוקה' נסכה בציבור היהודי תחושה כי הרכב בו ציפי לבני מכהנת כשרת החוץ, אהוד ברק כשר הביטחון, ובנימין נתניהו כמחליפו של אולמרט כראש הממשלה, הוא הרכב טוב לישראל. אלא שהרגלים ישנים מתים לאט, האגו והשיקולים לעתיד תמיד ישחקו תפקיד, והערכה היא כי סביר יותר כי תוקם ממשלה ימנית, שספק אם תאריך ימים.

 

מקורות:

1. המצב הדמוגרפי בישראל 2005, בעריכת אחמד חליחל, ראש תחום דמוגרפיה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואחרים, יולי2007

2. נורמה גורוביץ ואיילת כהן-קסטרו. החרדים: תפרוסת גיאוגרפית ומאפיינים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדית בישראל, 2001-1996, יולי 2004.

3. טל שחור. הכנסות מארנונה של הרשויות המקומיות בישראל: השוואה בין רשויות מקומיות יהודיות וערביות, 2001.

4. וועדת הבחירות המרכזית, תוצאות הבחירות לכנסת ה-18, פברואר 2009.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s