מערכות בחירות בישראל מתחילות עם מודעות צבעוניות, פרסומות מפתות ומחלוקות קולניות, בחרו בי, בחרו בי. והסקרים נעים כמטוטלת מצד לצד, פעם לכאן ופעם לשם. אולם ממש ברגע האחרון, רגע לפני הקלפי, רגע לקראת ההחלטה הגורלית, המסר משתנה ומתחלף הטון. קמפיין תופי הטם-טם מתחיל – חזרו אל השבט, שובו לבית אבא, זכרו נאמנות מהי. כי בסופו של יום, ילדים מצביעים למפלגה של אבא ואמא.
בשנות ה-80 וה-90 התוצאה הייתה 'תיקו משתק', לא משנה מה ולא משנה מי, הציבור הישראלי נחלק לשני שבטים מימין ומשמאל. למרות שהם קרובים זה לזה יותר מכפי שהיו מוכנים להודות, ועל-אף שגם אז המציאות שיוועה לקואליציה מתונה, המפה הפוליטית חייבה אותם לעמוד משני צידיו של מתרס, להשחיז חרבות, לחדד עמדות ולרתום לצדם את מפלגות הלוויין הקיצוניות. הסיכוי היחיד של המחנות לגבור היה טמון בדמוגרפיה, למי יהיו יותר ילדים שיהיו לרוב.
עם הצטרפותה של מפלגה שלישית לקבוצת הממלכתיות, לרגע היה נדמה שהתיקו המשתק הזה נותץ. בחמש מערכות הבחירות האחרונות כוחן המשותף של המפלגות הללו גדל, ובבחירות האחרונות הן כבר מונות 57% מהמושבים בכנסת. אבל במקביל, המפה הפוליטית השתנתה והיא אינה נחלקת עוד בין ימין לשמאל, אלא בין מרכז לפריפריה. מצביעיהן של שלוש המפלגות הממלכתיות מגיעים בעיקר מהערים הגדולות במרכז הארץ.
אני מספר לכם את כל זה משום שבאחרונה קיבלתי תגובות טעונות על שקראתי להעדיף את המפלגות הממלכתיות המכילות בתוכן מגוון דעות ואמונות, על-פני מפלגות מגזריות שחברים בהן נוצקו באותה תבנית. המבקרים, משמאל ומימין, גרסו שנשמת אפה של דמוקרטיה היא קיומן של אלטרנטיבות אידיאולוגיות הנאבקות זו בזו על לבו של הבוחר. הם טענו שדמוקרטיה נועדה להגן על המיעוט ולתת לו קול ולא להטמיעו בתוך זרם מרכזי. הם הזכירו שאבי הממלכתיות ירה בתותח הקדוש ועקצו כי חברה אזרחית לא נולדה לולא המהפך של בגין.
יש מידה רבה של טעם וצדק בטיעוני הביקורת והם מעוררים למחשבה. אך הטיעון החשוב ביניהם לא נשמע והוא המדאיג מכולם. הקווים הדמוגראפיים של ישראל, המבחינים בין מרכז לפריפריה, הם בהכללה רבה גם הקווים הסוציו-אקונומיים, הנבדלים במידות של השכלה, תעסוקה והכנסה. במסמך 'ישראל 2028' מצביעים דוד ברודט ועמיתיו על התפתחותן של שתי כלכלות בישראל, מתקדמת ומסורתית. בראייה זו יש סכנה גדולה אם הקווים הללו יהפכו כעת גם לקווים החוצים מחנות פוליטיים, בין זרם מרכזי מודרני לקהילות מסורתיות.
המבחן של המפלגות הממלכתיות בבחירות הבאות טמון אפוא פחות ביריבות הפנימית ביניהן בהרצליה ובכפר-סבא, אלא יותר מול המפלגות המגזריות ביקנעם ובקריית גת. עליהן להציע אלטרנטיבה מושכת לקהלים רחבים ומגוונים יותר, לשתף ולשלב בחשיבה ובעשייה, ולהעניק תחושה עמוקה של בית נאמן.
הדור הרביעי 