דיוקן המשורר


דיוקן המשורר כאיש זקן / לאה גולדברג

אני יושב אל שלחן הכתיבה
ונערים משחקים על קברי.
אני חותם על האחרון בשירי
והם מוחים את שמי וזכרי,
ואיש לא ידע עוד כי אני
צפור השחר – העפרוני
הם אומרים שהייתי תמיד צרצר
השר בקרן זווית.

למה זה לא תפסיק, השוטה, לצרף מילים ארורות?
למה זה לא תפסיק,השוטה
ללטש שורות קצרות?

אתה לבדך והעיר ישנה
וסביבך דומיה,
ושיריך באים כגברת זקנה
עפ ספור על יפיה
ושמלתה שאינה באפנה…

אך אני עדיין אוהב אותה

אל תנסה ללכת עם הדור,
הדור אינו רוצה שתלך עם הדור
הדור הולך למקום אחר
ולך אין הזמנה.

אל תנסה ללכת עם הדור,
הדור אינו רוצה שתלך עם הדור.
הדור רוצה היום אותך לדבר
ולהנחילך לדורות אחרים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s