עדיין לא


1. בחירת אובאמה מעוררת רגשות שמחה במיוחד בקרב מי שלא משתייך לזרם המרכזי בחברתו – 'ניצחנו', 'כן, אנחנו יכולים'. על מרקע הטלביזיה חוזרת ומופיעה דמותו של צעיר שיצא זה עתה מהקלפי, רוקד וצוהל – 'עשיתי את זה בפעם הראשונה, אני השפעתי על ההיסטוריה'. האם זו התפרצות של מחאה אשר תגביר מתחים ושסעים בין קבוצות ומגזרים? או אולי זהו ביטוי לצמא להרגיש שייכים, ורצון לקחת אחריות משותפת, אשר יובילו לאיחוי ושילוב?

2. הדרך ארוכה במיוחד בכל הנוגע לחברה הערבית בישראל – בסקר השנתי של המכון לדמוקרטיה, 57% מהיהודים בישראל הגדירו את עצמם קודם כל כיהודים, ו-39% כישראלים. לעומתם, 45% מהערבים בישראל הגדירו את עצמם קודם כערבים, ו-24% כפלסטינים. תנאי הפתיחה לא מעודדים, וקשה לדעת מהי המגמה לעתיד. כדאי לקרוא את מאמרו של השאם נפאע בעיתון הארץ, בו הוא בוחל בקיום משותף וקורא לעמידה איתנה. נדמה שמקרה אובאמה מלמד שחתירה לאחריות משותפת, חייבת להישען על רצון להשתייך ועל נכונות לשייך.

 3. בבחירות לרשויות המקומיות ברחבי הארץ בעוד כמה ימים יתחרו רשימות של 'צעירים'. אפשר להתבונן מהצד בציניות ובביטול ולייחס למתמודדים אופורטוניזם ונאיביות. הרי רובם בוודאי יכשלו. מאידך, אם תופעת אובאמה רלבנטית גם לנו, מנהיגות צעירה ונקייה אינה חלום באספמיה. בהתקרב הבחירות הכלליות, המפלגות נערכות לבחירות מקדימות. בינתיים רק בני 60+ שהיו ופרשו וגמלאי מערכת הביטחון מחזרים על פתחיהן. היכן הדור הבא?

4. אלכסנדר פן כתב ב-1928 (כשהיה בן 22): "השמש – גיהנום צלוי; אדמת פתי – צבר וחול; אני זורק לך בגלוי: איני יכול!; איני יכול את נאקו של אוח; את השרב אשר אפו חרה; את החיים על חוד החוח; לקרוא מולדת – מכורה.; טרוף עתיק נותן בי אש-קולו; אבל איני יכול…עדין – לא."

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s