נעשה ונשמע


חייבים להודות – עם ישראל לא אוהב לכלכל מראש את צעדיו. חדוות היצירה, היוזמה והחדשנות כל כך מלהיבות ומשכרות, בעוד שהתכנון הקפדני והתפעול השוטף – אין בהם תהילה, הם ארוכים, אפורים ומייגעים. כך יוצא שמפעלי בנייה מתוכננים בהרף עין ונבנים כלאחר יד. תעשיית השיפוצים מתחילה עוד בטרם יבש הסיד. התחזוקה מייגעת ומתישה, הכל מתפרק ולא נשאר תקציב. אז מה עושים? מפרסמים מכרז ומעבירים את האחריות והעול לקבלן חיצוני שמציג את ההצעה הזולה ביותר.

חברות הזנק שהוקמו בשנים האחרונות כלחמניות טריות, סוחפות אחריהן משקיעים נלהבים השבויים בקסמו של יזם צעיר ומבריק. מאלתרים כמה חברים מהצבא, משקיעים לילות כימים במוסך של אבא לזמן קצר, ומייחלים לאקזיט מהיר. אין מה לדאוג, יהיה בסדר, החברה הרוכשת מחו'ל כבר תדאג להכין תכנית מסודרת, להקים חברה ממוסדת, למנות מנכ"ל מעונב, לנהל תקציב תפעולי, למדוד ביצועים, לטפח עובדים, ולשמור על רמת שירות שוטפת. ואנחנו, יזמים סדרתיים בג'ינס, יכולים לעבור לפרויקט החדשני הבא.

האופי הזה טבוע בנו עוד מיציאת מצרים. מבצע השחרור הגדול שלנו תוכנן ובוצע מהרגע להרגע.  עד היום אנו חוגגים את החיפזון הזה באכילת קרשים דקים, הלל לכך שאפילו את עצמנו הפתענו באותו לילה. זה שהמסע קצת התברבר, מי זוכר. בסבלנו כי רב נשאנו עינינו אל ההרים. עמוד עשן כתחליף למפת ניווט, גשם של מזון במקום תכנון לוגיסטי, ולוחות ברית כיעדים ומדדים המוכתבים מלמעלה. עם קצת עזרה מאבא של האישה ביסודות הניהול והמבנה הארגוני – שרי אלפים, מאות ועשרות – וחצינו את המדבר.

אנו צודקים להתרחק מהשמרנות ולחפש פתרונות מהפכניים מחוץ לקופסא. אין לנו נכסים אחרים, וזה יתרוננו היחסי בכפר הגלובלי ובשכונתנו הבעייתית. לו הייתה לישראל מחלקת תכנון והערכת סיכונים לפני קום המדינה, ספק אם היה נמצא מנהיג שפוי שהיה הולך על זה. יש בנו סלידה עמוקה מניהול מוקפד ומעמידה בסטנדרטים קבועים. ישנם עמים שגאוותם נשענת על התכנון המהודק והיישום המדוקדק. אנחנו כל כך נכווינו מהם, עד שכל תור ורשימה, כל תיעוד ומדידה, מעוררים בנו פלצות וחלחלה. במקום זאת, אנו חסידים של מבצעים הרואיים ושל גדולת הרגע. לכן הפקדנו את ניהול המדינה בידי יוצאי סיירת נועזים ומבריקים.

אבל – מה שהיה הכרחי לדורות קודמים, לא יספיק לדור הנוכחי. לטוב ולרע אי אפשר למכור את הפרויקט הזה ולעבור לפרויקט הבא. הפכנו אחת המדינות הצפופות בעולם, ועלינו לספק מעון, מזון, מרפא, מלבוש, ומורה ליותר ויותר אזרחים. הקטר חשוב, אבל אין לו הרבה ערך בלי רכבת שדוהרת מאחוריו. כדי לצמוח ולשגשג נצטרך למצוא איזון בין חדשנות ובין התמדה. נהיה חייבים לתכנן לטווח ארוך, לפעול בשיטתיות, להקפיד בפרטי הביצוע, ולתקן תוך כדי תנועה על-בסיס נתונים מהימנים.

השנים הרזות שמזמן לנו המשבר הכלכלי העולמי הן גם הזדמנות להתכונן ולהכשיר את עצמנו לבאות. משברים קודמים מלמדים שהעתיד שלאחר המשבר שונה מכל מה שהכרנו לפני כן. מי שמקדים להיערך, אולי יוכל לצאת כשידו על העליונה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s