רטרו-חלוצים


'עלינו על הקרקע, החבר'ה יודעים את העבודה', 'אנחנו יוצרים עובדות בשטח, לא מחכים לאישורים', 'מיכל המים זה האתגר הגדול הבא', 'הקמנו כבר אחת-עשרה נקודות יישוב'. השיחה הזו לא לוקטה מארכיון חומה ומגדל, לא מגנזך הקיבוצים, וגם לא מרתפי מועצת יש"ע. אלו דברים שנשמעו לאחרונה בירוחם שבנגב. חבורה של צעירים החליטו להקים שם 'כפר' חדש. הם קושרים את גורלם עם ותיקי המקום ולוקחים אחריות ביחד.

קהילות צעירים 'מעורבות-חברתית' כאלו צצות ברחבי הפריפריה כלחמניות טריות. התבנית די קבועה – בני 20+, בדרך כלל מרקע משותף, מואסים במסלול שהועידו להם החיים המודרניים. הם חשים שובע מקיטורי ערב שבת ומחליטים לעשות מעשה. הם מתארגנים ויוצאים להקים קהילה בעיר פיתוח. הם רוצים להתערות, להשתלב, ולסייע לתושבי המקום, בעיקר לילדים ולנוער. הם מונים כבר למעלה משבעים קהילות הפזורות בדימונה, קריית שמונה, גדרה, עכו, מגדל העמק, יקנעם, ערד, וידם עוד נטויה.

הם בשלב הרומנטי, האופטימי והנאיבי של החיים, שלב מרד הנעורים. יש ביניהם יוצאי קיבוץ המבכים את ההפרטה הקפיטליסטית שהורישו להם הוריהם. הם באו כדי להקים את 'הקיבוץ האמיתי', וכמו סביהם, מקפידים בטקסים יהודיים מתובלים בכתבי ברל וגורדון. ישנן קהילות דתיות, צעירים שחזו במוראות ההתבדלות של הוריהם. הם מבקשים להתחבר מחדש ולהרחיב את גבולות כור ההיתוך. בקריית גת פועלת קהילה משותפת לבני הציונות הדתית הותיקה ולעולים מאתיופיה. המשפחות משותפות, אם ותיקה ואב עולה ולהיפך. הילדים כבר מעורבבים לגמרי.

'גרעינים', כך גם הדתיים וגם יוצאי הקיבוץ מכנים את עצמם, אינם התבנית היחידה של קהילת צעירים. לא רק אלו שגדלו ומרדו בבית מאמין ובקהילה אידיאולוגית פונים לדרך הזו. רבים הם מתושבי הערים, בוגרי מערכת החינוך הרגילה, יוצאי צבא שחיפשו משמעות במזרח ובדרום אמריקה. מצטרפים אליהם כאלו שנולדו וגדלו בעיירות פיתוח. בישובים ערבים, בעיקר דרוזים ובדווים, מופיעים ניצנים דומים. שם הצעירים מתארגנים כדי לסייע לקהילה שלא דרך ההנהגה המסורתית.  

השאלה היא איך לאכול את התופעה הזאת. אם נמשיך להיות ציניים, נראה בכך אופנת 'רטרו', נגיד לעצמנו שזה הדור שנהה אחרי הסבים רבין ושרון והצביע כמחאה למפלגת הגמלאים. נשתכנע שזה הרפלקס הגנטי שלנו, יזמים סדרתיים לזמן קצר, מחפשים אקזיט מהיר. פטר פן וחבורתו ב-'ארץ לעולם לא', צעירים המסרבים להתבגר. ממשיכים לגור בבית ההורים, יוצאים להרפתקאות בחוץ וחוזרים כשקצת קשה. נשכנע את עצמנו שכשיתבגרו ישובו לעיר, יחפשו עבודה 'רצינית' ויקימו בית ומשפחה, כמו כולם.

אולי זה נכון, אבל אסור לטעות בהם –  אלו הם יפי הבלורית והתואר של ימינו, ואין בהם קמצוץ של ציניות. המרד שלהם שמרני, שקט ושפוף, המהפכה שלהם מייסדת ובונה. כשהכלכלה מאבדת מכוח משיכתה והאתגרים המשותפים מאמירים, יותר צעירים מכל קצוות הקשת מחפשים לשלב במרוץ המתיש של חייהם הפרטיים גם דאגה לזולת. יש שמתנדבים מספר שעות בשבוע, יש שתורמים ממיטב כספם, ויש גם חלוצי פרא כאלו שמקדישים את חייהם המקצועיים, המשפחתיים והאישיים למען אלו שגורלם טרם שפר.

כדאי לשים לב אליהם, משם תצמח המנהיגות הבאה שלנו, והיא עולה עשרות מונים על זו שיש לנו עכשיו.

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“רטרו-חלוצים

  1. כדאי לשים לב אליהם, משם תצמח המנהיגות הבאה שלנו, והיא עולה עשרות מונים על זו שיש לנו עכשיו.

    זה נכון שיש מתנדבים, ויש חלוצים, ויש ציונים.

    תמיד היו ואני מתפלל שתמיד יהיו.

    אלה שבעבר הפוסט דיבר עליהם והתאים לפועלם, הפכו (בחלקם) למנהיגים.

    הם המנהיגים של היום.

    הם אינם עולים על עצמם עשרות מונים…

    במקום כלשהוא חל קלקול.

    כנראה שהשררה פוגמת באופיו של האדם.

    נ.ב.
    אני יודע היכן נמצא כפתור המרכאות (") אך התכוונתי שלא להשתמש בהם היכן שמישהו עלול לחוש בחסרונם…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s