ניהול במגזר השלישי – לא קל יותר


כתב את הפוסט: גיא אברוצקי

לכבוד שמחת תורה, יצאTheMarker  בגיליון בנושא ניהול והמנהלים הטובים ביותר. לקראת סוף הגיליון, כותבים ויין לוק ודייויד סימס על השתלבות בכירים מהמגזר העסקי במגזר החברתי ("הפרישה לפרק ב' יכולה להיות קלה יותר"). אך ניהול במגזר השלישי אינו קל יותר מניהול במגזר העסקי, למעשה במובנים מסויימים הוא קשה יותר.

בעסקים, מדד ההצלחה הוא חד משמעי – מנהל טוב נמדד ביכולת שלו לייצר ערך חיובי ומתמשך לבעלים. אולם בארגונים חברתיים במגזר השלישי, ההצלחה 'אפורה' יותר. האם מספיק "לעשות טוב רק כדי לעשות טוב"?  האם בהכרח ככל שהאכלת יותר רעבים, עשית משהו טוב יותר? ואם האכלת כמות קטנה יותר של אנשים אבל באוכל מזין יותר? ומה עם עמותת מזון אשר מחלקת את חבילת המזון הרביעית באותו יום למשפחה שכבר קיבלה חבילות משלושה ארגונים אחרים? האם העמותה הצליחה? כנראה שלא, מכיוון שהיא לא השיגה את מטרתה (הפחתת אי בטחון תזונתי) אך האם היא נכשלה? לא בהכרח. האם בכלל אפשר למדוד הצלחה של ארגונים חברתיים?

למעשה הגדרת מדדי הצלחה ומטרת על (שאינה מיקסום רווחים כספיים) בארגון חברתי, טומנת בחובה את "הסכנה" הגדולה ביותר לארגון. הגדרת מטרה ברת השגה משמעותה קביעת "מותו" של הארגון. ניקח כדוגמא את האגודה למלחמה בסרטן. ההצלחה הגדולה ביותר שלה היא גם החשש הארגוני הגדול ביותר: מציאת תרופה לסרטן. למעשה, השאיפה של רוב הארגונים החברתיים במגזר השלישי (צריכה להיות) – ביטול הצורך בהן. החלום של עמותת אור ירוק הוא אפס תאונות דרכים, ארגוני סיוע לנשים מוכות שואפים שלא יהיה בהם צורך וכך הלאה. כעת, נתאר לעצמנו מנכ"לית שיודעת שככל שהיא תעבוד טוב יותר, ככל שהיא תקדם את מטרות העמותה בצורה יותר טובה – היא מקרבת במו ידיה את סגירת העמותה (ואת פיטוריה…). בפשטות, חברה עסקית נהנית מעיקרון ה- going concern (ההנחה הסמויה שכל עסק ימשיך להתקיים לעד) כישות שמטרתה לייצר ערך חיובי לבעלים לנצח, ארגונים חברתיים, מעצם הגדרתם, פעולים לפי עקרון הפוך בו למעשה ההנחה היא שהם לא ימשיכו לפעול לנצח.

מורכבות ניהולית נוספת במגזר השלישי, היא ההפרדה בין הלקוח לבין הגוף מממן. כאשר אנחנו יושבים במסעדה, בעל המסעדה (לרוב) יעשה את המירב על מנת לרצות אותנו, מכיוון שאנחנו משלמים על המנה ולמעשה מממנים את תפעול העסק. אם לא נהיה מרוצים פשוט לא נחזור ובסוף המסעדה תיסגר. בעמותה לעומת זאת, הגוף המממן (מדינה, פירמה תורמת, קרנות, או תורמים פרטיים) בהכרח שונה מלקוחות הקצה הנעזרים בשירותיה של העמותה. כאן נוצרת דינמיקה עדינה, שבה מנהל עמותה צריך להשביע את רצון המממן, שאינו בהכרח זהה לרצונו של מקבל השירות – לקוח הקצה. הדבר מביא לעיתים לסיבסוד צולב, בו עמותה מקבלת תרומה עבור פעילות שאינה בליבת הפעילות שלה, ומשתמשת בחלק מהתרומה על מנת לממן פעילות אחרת שבליבת הפעילות. הדבר מאפשר לעמותה לקדם את מטרותיה, אך בחוסר תשומת לב ניהולית, עלול להרחיק אותה מפעילות הליבה שלה.

השתלבות בכירים מהמגזר העסקי במגזר החברתי מבורכת, ותורמת רבות לקידום המגזר ומטרותיו. אך חשוב שהשתלבות זו והכנסת אלמנטים של חשיבה עסקית לארגונים חברתיים תעשה בהרבה צניעות וענווה תוך הבנה כי מדובר במגזר אחר בעל אתגרים היחודיים לו.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת נובה המעניקה ייעוץ עסקי ואסטרטגי לארגונים חברתייםguy@novaproject.org, 054-4726366

מודעות פרסומת

4 תגובות ל-“ניהול במגזר השלישי – לא קל יותר

  1. דברים חשובים ומעניינים, תודה.

  2. מסכים עם הכתוב.
    שתי הערות:
    1. "נובה" שבראשה אתה עומד מוכיחה בכל יום מחדש שהיא מתמודדת בצורה מקצועית עם אתגרים שהצגת בפוסט. למרות זאת לא תמיד זוכה להערכה מקצועית הראויה לה.
    נדמה לי ש"נובה" עצמה כארגון חברתי זוכה לפחות יוקרה כגוף ייעוץ עסקי ארגוני, מתוך דעה קדומה כנגד המקצועיות של עמותות. חבל. לאור הכתוב בפוסט חבל פעמיים.
    .2. מתי נקדיש זמן לשאלה מה עסקים יכולים ללמוד ממלכ"רים? הכתוב מחזק את הרלוונטות של השאלה הזו.

  3. תודה על המחמאות ניר.
    אני מצרף קישור לטור ישן מהדה-מרקר שעונה בדיוק על השאלה השניה שלך.
    גיא

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20090810_1106315.xml

  4. גיא שלום,
    פוסט מענין וחשוב.
    לגבי המתח הפנימי בין המוטיבציה של ארגון חברתי להשיג את תכלית קיומו, לבין אי הצורך בקיומו עם השגת מטרתו – אני מסכימה שזו הדינמיקה שצריכה להיות. אם הארגון קם באמת ובתמים כדי להתמודד עם בעיה חברתית, מן הראוי שיתפרק כשהמטרה מושגת, אלא אם הוא מוצא מטרה נוספת, אליה הוא יכול לתעל את המיומנויות, נסיון וקשרים שצבר. תכלס, ארגון חברתי קם בשביל לשפר את מצב החברה, ולא בשביל לתת פרנסה (וזה לא סותר את העובדה שהוא צריך לפרנס את מי שבחר לעבוד בו). הדוגמא שאני מכירה ומוקירה ממקור ראשון הוא ארגון 'ארבע אמהות' שהתפרק לאחר יציאת צה"ל מלבנון.
    שירלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s