ימין ושמאל רק חול וחול


בישראל הפוליטית מדי של פעם כל אחד היה צריך לבחור בחירה אחת קטנה ומיד הוא היה מתויג למחנה. אם אתה ימני, זה אומר שאתה קודם כל יהודי, חולה על צה"ל, מאמין בצדקת דרכנו, מפגין בכיכר ציון, קפיטליסט בנשמה, דוחף ליישוב הארץ, לקליטת עליה, בוכה בהמנון ואוהד את בית"ר. אם אתה שמאלי, אתה ישראלי, מודרני, פתוח לעולם, איש הכפר הגלובלי, רגיש לזכויות אדם ואזרח, פריק של איכות הסביבה, סוציאליסט בלב ובנפש, נאבק בכרישי הנדל"ן וטייקוני הגז, מפגין בכיכר רבין, בוכה באילנה דיין ואוהד את הפועל.

יותר מזה, בישראל הפוליטית של פעם, כל מה שהאמנת בו, בסוף קם ונפל על העמדה שלך לגבי הקונפליקט עם הפלסטינאים. בחשבון נפש אמיץ יובל אלבשן כותב שלמען השלום וההתנתקות, מפלגתו הייתה נכונה להעלים עין משחיתות שלטונית ולהפקיר זכויות אדם ותהליכים דמוקרטיים תקינים. שלי יחימוביץ' כתבה כי 'בדרך להפגנה נגד הכיבוש, יכולת לדלג בנון-שלנטיות מעל הומלס ששוכב על המדרכה בפתח בית'. ובימין, אותו דבר, צה"ל או לא צה"ל, שלנו או לא שלנו, ברגע שהוכרזה ההתנתקות, חלק הפכו מכחולים לכתומים והכריזו על מרד וחרם, כולל בצבא הקדוש.

שאלות של מיתוג פוליטי של מפלגה כזו או אחרת אינם מעניינו של בלוג זה כלל ועיקר. אלא שאפשר לראות לצערנו ביטויים לתופעה הזו גם בשדה החברתי. זו לא תהיה הכללה גסה מדי להבחין שהתנועה הסביבתית תעדיף להתנגד לבנייה יהודית מאשר לבנייה ערבית. וזו לא תהיה הפרזה לשים לב שתנועות הנוער הדתיות יוקיעו מעל כל במה סרבנות מטעמי כיבוש, אך ינמיכו טונים כשמדובר בסרבנות לפינוי ישובים. התופעה הזו צריכה להדאיג מאוד את כל מי שענייני החברה בראש מעייניו, משום שבמקרים אלו הם הפכו כלי שרת לאג'נדה פוליטית זרה.

המפסידה הגדולה מפוליטיזציה של הנושאים החברתיים היא החברה הישראלית עצמה, ובמיוחד החלשים שבתוכה. כשם שאהבת הארץ, ציונות וחלוציות הם נושאים חוצי מחנות פוליטיים שצריכים להיות נוחים לכולנו, כך גם הגנה על מיעוטים וחלשים ודאגה לסביבה בריאה ונקייה חייבים להפוך לנושאים של הזרם המרכזי. אין תועלת זולת למפלגות הפוליטיות בכך שאלו נושאים שנויים במחלוקת בעל כורחם ושלא בטובתם. רק קונצנזוס רחב סביבם יאפשר להם את התנופה הנחוצה להם, משום שאין להם הרבה סיכוי כל עוד הם משתייכים לגבעת הצעקות של השוליים.

כתבתי במשפט הפתיחה 'ישראל הפוליטית מדי של פעם', משום שהמציאות הזו משתנה. המפה הפוליטית היום כוללת שלוש מפלגות ממלכתיות שאינן שונות מאוד זו מזו. יש בתוכן אישים שעברו ממפלגה אחת לשנייה. בכל אחת מהן אפשר למצוא דתיים וחילונים, קפיטליסטים וסוציאליסטים, ביטחוניים וחברתיים, ואשכנזים ומזרחיים. הקו הישן שהבחין בין ימין לשמאל אינו מבדיל בין המפלגות הללו. עדות לכך שהציבור הישראלי בוחל בהבחנות הישנות היא העובדה שסך הקולות שקיבלו המפלגות הממלכתיות בבחירות בעשור האחרון נמצא בקו עליה.

זו אולי הפעם הראשונה שבה הפוליטיקה מקדימה את היוזמה האזרחית. לכן החברה האזרחית נדרשת לחשבון נפש. עליה לבדוק שאינה הופכת מקום מפגש אלטרנטיבי לניצים ויונים שנפלטו מהמגרש הפוליטי. יתר על כך עליה לחתור לכך שנושאים חברתיים יחדרו אל הקונצנזוס, יחצו מחנות ישנים ויקבלו עדיפות גבוהה.

 

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“ימין ושמאל רק חול וחול

  1. לצערי אני חייב לציין שהשמאל חוטא בעניין הזה יותר מאשר הימין.
    אני מגלה הרבה פתיחות אצל אנשי ימין בעקר אנשי כיפות סרוגות לדיאלוג עם אנשי
    שמאל בנושאים כגון איכות הסביבה, מלחמה בעוני, זכויות נשים וכו.. ואילו גופים כגון
    הקרן החדשה לישראל והאגודה לזכויות האזרח שלא לדבר על כל מני עמותות אקטיביסטיות שמזוהות עם השמאל מתקשות בכך מאוד.
    גם בתוך העולם החברתי הלא פוליטי גופים חברתיים מתעקשים להיות עוורים לאג'נדות
    שאינן בתחום המנדט שלהן. הגופים הירוקים התעלמו לגמרי מהאספקטים החברתיים של כביש 6 מהחיבור בין במרכז לפריפריה.
    כנראה שהשבטיות אינה נעלמת אלא רק לובשת צורות חדשות במקומות מפתיעים.
    הפרויקט של הנאורות ששאף להעלימה נכשל.
    במקום לנסות לחסלה עלינו ליצור רב שבטיות. כשכל בן אדם יהיה חבר במספר רב של שבטים תקטן השליטה של השבטיות בחייו /חיינו ויגדל חופש המחשבה והבחירה של כולנו (למסקנה הזו הגיע גיאורג זימל לפני יותר 100 שנה מי שמעוניין לקור בעניין יכול קרוא את ספרו אודות הקונפליקט והרשת של מעגלי ההשפעה).

  2. קשה לי להסכים,
    הקוצנזוס מתעתע ונועד רק לשם תחושה טובה ללא ביקורת. שינויים גדולים מתחילים בגופים אידיאולוגיים, שלרב בתחילת דרכם יתפסו כניצים.
    בהקשר זה לא צריך לערבב בין עיקר וטפל, עמדה עקרונית בנושא אחד, חשובה יותר מפשרה בנושא נקודתי (מקווה שזה לא נשמע מרכסיסטי מדי).
    ישנו הבדל מהותי בין גישות כאשר הן נבנות על תפיסות עולם בסיסיות רחבות ולא דעה נקודתית בכל נושא מזדמן.
    גם הנושא החברתי לא יתקדם אם לא יובילו אותו גופים דינאמיים אידיאולוגיים וחתרניים.
    וכל מי שרוצה מדינה דמוקרטית, צריך להיות מוטרד מעליית המרכז הפוליטי על חשבון המפלגות האידיאולוגיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s