חוכמת המטאטא


הוא מחכה למעלית, חייב לחזור לעבודה, 'אוף, אפילו המעלית תקועה, אף אחד לא מוכן לקחת אחריות במדינה הזאת'. האישה עם העגלה של הסנדביצ'ים גם היא מחכה. תוך שהוא לוחץ על הכפתור הוא פונה אליה בקול פטרוני, כזה של צבר מחוספס, 'את יודעת, אחריות זו מילה מוזרה בעברית, היא באה מהשורש 'אחר', במקום לקבל אחריות מטילים אותה על מישהו אחר'.

מזיע ומותש, שישים וחמש מדרגות הוא ספר, מחדר לחדר, מקומה לקומה. 'זה לא אני, זה גיורא בקומה 4', 'לך למזכירות בקומה 5, שם יעזרו לך'. הוא בא כי נמאס לו להמתין למשיבון, לשלוח מכתבים, פקסים ואי-מיילים, ועוד יותר יצא מכל החורים לקבל תשובות סטנדרטיות בדואר, 'משרדנו עושה כל שביכולתו לעמוד לרשותך, אבל הנושא נמצא באחריותו של המשרד השכן'.

והאישה עם העגלה עונה. מוזר הוא חושב, באמת לא התכוון שתענה, לא ידע שהיא בכלל מבינה, לא חשב שהיא מסוגלת. 'זה מאוד מעניין מה שאתה אומר בחור צעיר. בגרמנית ובאנגלית, הממ….וכשאני חושבת על זה גם בשפות אחרות, responsibility נגזר מהפועל to respond, אחריות זו האחריות לתת לך תשובות. נו טוב, מדינת ישראל, שוין, זה מה יש'.

כבר בדרך הביתה מהעבודה הוא יודע שהיא תשאל, ומה הוא יגיד ששוב ניסה, ששוב נכשל? והוא יתעצבן ויכעס, ויוציא מילים שירצה להחזיר, על המדינה הדפוקה, על החיים שבזבל, על איך זה שבאמריקה הכל טוב. והיא תגיד בחזרה שהוא אשם, ושילך עכשיו לעשות אמבטיה לילדים, וחביתות, ושיעזור לגדולה בשיעורי הבית באזרחות, ובכלל שהגיע הזמן שייקח אחריות על הבית הזה.

'אבא, אני מאחרת לבית ספר, אתמול נרדמת מוקדם ולא עזרת לי, אתה חייב לעזור לי'. למה עכשיו, אוף, 'עוד רגע צלצול', הוא אומר, וחושב שעוד רגע יאחר לפגישה עם הבוס ששוב יחטיף לו על הראש. 'אבא תקשיב, תתרכז בי לרגע, לימדו אותנו בשיעור אזרחות בבית ספר שיש במדינה שלושה מגזרים, הראשון שזה הממשלה, השני שזה חברות עסקיות, והשלישי שזה עמותות ומתנדבים'.

מוזר, כשאני הייתי בבית ספר, הוא חושב, רק על הממשלה לימדו אותנו, שהיא צריכה לעשות את הכל, לוקחת מאתנו מסים ונותנת לנו שירותים. 'אבל אני לא מבינה, איזה מגזר אחראי על מה, הכל מתערבב לי, תסביר לי אבא'. האמת שאין לי מושג, הוא חושב לעצמו, 'בואי נחשוב על זה ביחד' הוא אומר ומבקש ממנה שתביא דף כדי שיעשו רשימה מסודרת.

'אוף, אני לא יודעת איפה הדפים, נסרין', היא צועקת לעוזרת הבית, 'איפה יש דפים'. 'טוב שיש מי שאחראי בבית הזה', אומרת החצופה הקטנה. 'לסלול כבישים, ללמד תלמידים, לרפא חולים, למכור אוכל, לספק חשמל…בואי ננסה לסמן על מה אחראית הממשלה, מה מספקים העסקים, ומה תפקידן של עמותות', הוא אומר בטון סמכותי. 'אבא הסתבכנו, אני לא מבינה, זה לא הגיוני'.

'את יודעת שבאנגלית המילה אחריות באה בכלל מהפועל לתת תשובות, ואילו בעברית אחריות מגיעה מהשורש אחר, כי בישראל כל אחד מנסה להטיל אותה על מישהו אחר, את מבינה?'. היא מביטה בו במבט מאוכזב והלום, לרגע חושבת ומיד מוותרת, 'אבא אתה לא עוזר לי, נמאס, ביי אני הולכת לבית ספר'.

והדלת נטרקת, שקט בבית סוף סוף, רק המגב של נסרין נתקע בפאנלים ומוציא מריכוז, אין שלווה לרגע. 'אתה יודע שבערבית', היא ניגשת ומטאטא בידה. הוא נבהל, אתמול זאת מהסנדביצ'ים והיום העוזרת, מה קורה פה, מאיפה הם כולם באים. 'בערבית אחריות אומרים 'מסאוליה', שזה מהשורש לשאול, אצלנו אומרים שמי שאחראי זה מי שתפקידו לשאול את השאלות'.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s