קמח תורה ומכתב הרבנים


בדיוק לפני שנה כתבתי כאן פוסט תחת הכותרת "חרדים לכספם". הוא נפתח במילים הבאות: 'מה קרה שחיילי ישיבות ההסדר תולים שלטי מחאה דווקא עכשיו? הרי אין משא ומתן עם הפלסטינים, ואין שום תכנית מעשית לפינוי ישובים. ומה קרה פתאום שהחרדים מפגינים בירושלים? הרי המפעל פועל כבר עשרים שנים והחניון מאוד רחוק ממאה שערים. אולי יש פה סיפור שאנחנו עדיין לא נחשפים אליו, ואולי משהו אחר מתרחש מאחורי הקלעים?'

היום נשאלת שאלה דומה, מה קרה דווקא עכשיו שרבני השכונות והערים הוציאו פסק הלכה במכתב פתוח הקורא לצאן מרעיתם שלא למכור או להשכיר דירות ורכוש לערבים? פרשת הרב של צפת ומאבקו בסטודנטים הערבים של מכללת צפת היא בוודאי מה שהצית את השאר. אולם, צפת היא מקרה נקודתי שניתן אולי היה לעקוף לו היו מעונות מסודרים במקום, ובכל מקרה, היא לא מסבירה את הרעש הגדול. אז אולי גם כאן מסתתר משהו מאחורי הדברים?

הפוסט שלי דאשתקד מסתיים בטיעון הזוי: 'הסבר אפשרי, שלוקה בציניות קיצונית, קושר את הדברים לכסף. הישיבות החרדיות והחרדליות תלויות במידה רבה בתרומות מארה"ב…בסוף דצמבר חל מועד הגג להסדרי מס שעורכים האזרחים האמריקאים. אז הם צריכים להחליט האם וכמה לתרום….אנחנו למעשה שחקנים בקמפיין של גיוס תרומות. תמונות קשות מירושלים הבוערת, השבת בסכנה, וסרטים מבהילים מיהודה ושומרון, ההתיישבות עומדת ליפול, כל אלו נועדו ליצור תחושת דחיפות אצל התורמים ולשכנע אותם להכניס את היד אל הכיס'.

מכתב הרבנים מעורר שאלות מהותיות קשות והוא תמרור אזהרה לחברה הישראלית. גם אם יש פה סדר יום של גיוס כספים וניסיון לעורר רגשי חרדה בקרב תורמים, בעומקם הדברים נשענים על נטייה להסתגרות ולהתבדלות, ובמקרים חריפים גם לשנאת זרים וגזענות. יש משהו מאוד גלותי בחוסר הביטחון העצמי שמהלך שכזה משקף, שמאוד לא מתאים במדינה ריבונית וחזקה כישראל. מבחינה מוסרית הוא אינו עולה בקנה אחד עם ערכי היהדות הבסיסיים, לא אלו של התנ"ך ודאגתו לאלמנה, ליתום ולגר, לא של מלכות שלמה וסובלנותו הידועה לזרים, ובוודאי אלו אינם ערכיו של העם היהודי שלאחר מוראות האנטישמיות והשואה.

ובכל זאת (ולא במקום דיון בשאלות העומק), מעניין יהיה לשים לב אם כמו בהפגנות החרדים בשנה שעברה, גם ההזדעקות בנושא השכרת דירות לערבים תתפוגג לה אל תהומות הנשיה כאשר שנת הכספים תסתיים והתרומות המיוחלות תגענה ליעדן. מעניין לא פחות יהיה להבין האם גם הויכוח המתלהט ומתלהם סביב חוק הגיור אינו אלא אף הוא תרגיל של יחסי ציבור למטרות דומות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s