בחינוך הגודל לא קובע


אחד הוויכוחים הבלתי גמורים בעולם החינוך הוא שאלת גודל הכיתה, או במילים אחרות – כמה תלמידים צריכים לשבת בכיתה אחת בבית הספר? הורים ומורים בישראל טוענים שחייבים לצמצם את מספר התלמידים, אבל מרבית חוקרי החינוך בעולם גורסים שלגודל הכיתה השפעה מועטה על רמת הלמידה ועל הישגי התלמידים.

אין מחלוקת שכשמורה מלמד תלמידים ספורים בלבד הוא יכול להקדיש יותר תשומת לב לכל תלמיד. הוא יכול להתפנות לאבחן את היכולות והצרכים של התלמיד, לאתר את הקשיים בזמן אמת, ולבחור בשיטת ההוראה המתאימה לו. לעומת זאת, כשהמורה מלמד תלמידים רבים, הוא מתקשה לתת טיפול אישי, ולעתים מוצא את עצמו רק 'מעביר את החומר' ועוסק מבלי הרף בענייני סדר ומשמעת.

על רקע זה ארגוני המורים הניעו מאמץ ציבורי לשכנע את הממשלה להקטין את הכיתות בישראל. המאמץ התמקד בהקצאת מורים נוספים ובבניית כיתות לימוד חדשות. בסופו של קמפיין נחתמו הסכמי שכר חדשים ומדינת ישראל הגדילה עוד את השקעתה בחינוך. כבר היום ישראל מקדישה מעל ל-7% מהתוצר שלה בחינוך – הרבה מעבר לממוצע במדינות ה-OECD ואף יותר ממדינות רבות המצליחות בחינוך.

גודל הכיתות בארץ מושפע משתי החלטות פוליטיות. הראשונה היא לאפשר כיתות קטנות במגזר הדתי ולסבול מכיתות גדולות במגזר החילוני והערבי. השנייה היא לארגן את בתי הספר כך שהתלמיד לומד במקביל מקצועות רבים עם מורים רבים, ואת כל אחד מהם הוא פוגש לשעות בודדות בלבד. כאשר מוסיפים לכך את העובדה שרק בישראל לומדים ששה ימים בשבוע, מקבלים כיתות גדולות.

חוקרים רציניים טוענים שהקטנת הכיתות אינה השקעה נבונה. הם מצביעים על מדינות כמו לוקסמבורג או קליפורניה שצמצמו את מספר התלמידים בכיתה אך הישגיהם לא השתפרו כפי שציפו. ככל שהן גייסו למשימה יותר מורים, איכות ההוראה הממוצעת הידרדרה ואתה נפלו גם ההישגים. מדינות אלו הוכיחו שמורה בינוני לא מצליח עם כיתה קטנה יותר משהצליח עם כיתה גדולה.

מצד שני, כאשר מדינה מחליטה להשקיע דווקא בשיפור איכות ההוראה, האיכות עלולה לבוא על חשבון הכמות. למשל בדרום קוריאה, שהיא אחת המדינות המובילות בעולם בהישגי החינוך, הממשלה גייסה למקצוע רק מורים מעולים ושיפרה את שכרם. קוריאה שילמה על כך מחיר בגודל הכיתות, המגיע לכ-50 תלמידים בכיתה אחת.

דגם שונה נמצא בפינלנד, שם ההוראה מאורגנת כמו בית חולים. המורה המחנך, כמו רופא המשפחה, מלווה את התלמיד לכל אורך שנות לימודיו, וכך הוא לומד להכירו היטב. המורים רוכשים מיומנויות קליניות ותפקידם העיקרי בכיתה הוא לאבחן קשיים ולהפנות תלמידים ללמידה בקבוצות קטנות עם מורה מומחה. מורים חדשים מתלמדים סביבו של המורה המומחה, ומתנסים במיומנויות הוראה מתקדמות.

העולם מלמד אותנו שהגודל חשוב אך לא תמיד קובע, ושההשקעה המניבה ביותר היא דווקא באיכות ההוראה ובארגון ההוראה. סוד ההצלחה של המורה, כמו של הרופא, העובד הסוציאלי והפסיכולוג הציבורי, טמון ביכולתו לפעול כמומחה קליני בסביבת עבודה תעשייתית, ובמיומנותו לאבחן את צרכיו של כל תלמיד ולהתאים לו את 'הטיפול' הדרוש רק לו.

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“בחינוך הגודל לא קובע

  1. היי אלי,
    הגודל לא תמיד קובע זה נכון, אבל הוא לא נובע רק מאיכות ההוראה אלא גם מהשלב שבו מזהים את הצרכים הבסיסיים של כל אחד מהתלמידים.

    העבודה חייבת להתחיל מהגיל הרך על לקויות וקשיים התנהגותיים ופדגוגים. להבנתי בחלק מהמדינות שציינת קיים ניסיון לזהות, לטפל וללוות את הלקות מגיל 3. בישראל, במצב הטוב, הזיהוי מתחיל בכיתות ב-ג, האיבחון (שהוא באחריות ההורה) נמרח עד כיתה ד' והטיפול הוא בדר"כ רק תרופתי ולא משלב התערבות התנהגותית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s