בחן את עצמך – שלוש דעות על נשים, חרדים ומה שביניהם


בנושא הזה של הנשים והחרדים יש לי דעה ברורה, כך חשבתי. אבל אז הקשבתי לחברים והסתבכתי. מה שהיה נראה לי פשוט ובהיר פתאום הפך מורכב. בפוסט הזה אני מתכוון להציג בפניכם שלוש דעות ששמעתי מאנשים שאני מעריך ומוקיר. כולם חילונים, כולם 'נאורים' וכולם חסידים גדולים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית המחויבת לזכויות וחרויות.

אנסה להציג את שלוש הדעות ככתבן וכלשונן ולעשות עמן חסד, למרות שעם חלקן איני יכול להסכים ואף קשה לי לקרוא את המילים. בסופו של פוסט אבקש מכם לבחור בדעה האחת הקרובה ביותר לדעתכם שלכם. אני אגב, הקשבתי, התבלבלתי, אך נותרתי בדעתי, ואתם?

דעה ראשונה – אדם

הבדלי התפיסות בין אדם דתי לאדם חילוני הם תהומיים. אדם דתי מאמין באלוהים ואדם חילוני מאמין באדם. כשכלים כל הקיצין, הדתי יגזור את חייו מקדושת השם ויראת שמיים והחילוני מקדושת החיים וחרות הפרט.

שלטון החוק, זכויות אזרח, כבוד האדם וחרותו, חובת לימודי ליבה ושוויון לנשים, הם עמודי התווך של החברה שלנו ואינם נתונים למשא ומתן. כל קהילות ישראל מחויבות להם ואל להן לגרוע מהם, לא במרחב הציבורי, לא במרחב הקהילתי, וגם לא במרחב הביתי והמשפחתי.

מדינת ישראל שכחה את ערכיה והלכה שבי אחר תפיסות רב-תרבותיות. היא בנתה את עצמה כערב רב של קהילות המתחרות זו בזו על העוגה הציבורית, תוך רמיסת זכויות הפרט ובלא התחשבות בחלשים שבתוכנו.

מי שאפשר לאסור כניסת רכב בשבת לשכונה וליישוב דתי, אל לו כי ילין כאשר תושבי שכונה אחרת מציבים שער ומסרבים להשכיר דירות לערבים. מי שהכיר בהפרדה בין בנות ובנים בבית ספר, לא יכול להתריס כנגד הפרדה בין אשכנזיות לספרדיות, או בין צברים לעולים מאתיופיה.

המדרון חלקלק והסוס הדתי דוהר. השתתפנו אתם בתפילת 'ברוך שלא עשהני אשה', וכשהתחתנו לא נאבקנו בקביעתם ש'אשה פסולה לעדות' – חבשנו כיפה והסברנו שזו רק מסורת. אך כך הרשינו שיפרידו בין ספרדים ואשכנזים, ובין גברים ונשים בבית הכנסת, בבית הספר, בחתונות ובלוויות.

העלמנו עין כשלא הושיטו יד לאשה והסיטו מבט, קראו תהילים או קמו כששרה, שילחו אותה לאחורי האוטובוס או לצד השני של המדרכה, ירקו לעברה ואותנו כינו 'נאצים'. בשם הפלורליזם, הסובלנות והמורשת המשותפת התפשרנו אתם, ואחר כך שוב התפשרנו, והם בשלהם, יורקים ובוכים.

נמאס להיות פראיירים, עד כאן, די לגזענות ולטפילות. במדינת העם היהודי, אחרי כל המוראות שעבר, לא תהיה הפרדה ולא תהיה הדרה, של אף אחת ואחד ובשומקום. מי שרוצה שיכבדו אותו, את אורח חייו ואמונותיו, חייב להשתתף בחובות ולנהוג לפי הכלל ש-'דרך ארץ קדמה לתורה'.

דעה שנייה – קהילה

החברה הישראלית היא קיבוץ גלויות של שבטים וקהילות, שילוב פורה של דתות, אמונות ומנהגים, החיות זו עם זו ולצד זו. לכל אחת השפה שלה, הדרך שלה, המסורת שלה, וכולן חולקות ארץ משותפת ומרחב משותף.

כל קהילה מביאה אל הישראליות את מטענה העשיר, וזכותה המלאה להמשיך ולאחוז בו ולהתגאות בו. חרותה של הקהילה לנהוג בדרכה בבתים, ברחובות, בשכונות וביישובים שבה חבריה מתגוררים, ואין לכוח שלטוני להפריע לה לנהל את חייה במסגרת החוק.

לא זו בלבד, אלא שהמדינה צריכה לעודד פלורליזם שכזה, ולסייע לקהילות להקים את בתי ההתכנסות שלהן ולאפשר להן לנהל את חינוך ילדיהן כפי שהן רואות לנכון. זכותו של בית ספר דתי לקיים את צביונו, כפי שזכותו של בית ספר דמוקרטי וקיבוצי.

באשר למרחב הציבורי המשותף, אותו חולקים כולם, על הקהילות המגוונות לנהל משא ומתן מעת לעת בכלים דמוקרטיים ולהגיע להסכמה ולפשרה. אין לקבל מראש כפייה פטרונית של ערכי החילונות המתירנית של הרוב הנוכחי, משום שיש בהם צביעות רבה.

כשנבוא למשא ומתן, לא ברור של מי הידיים נקיות יותר. כשאורלי וגיא הדביקו מחדש דמויות של נשים על שלטי חוצות בירושלים בשם זכויות הפרט, הם הדביקו את גולדה ולאה גולדברג ולא את הדוגמניות החשופות שהיו שם לפני כן.

האם זכותה הפרטית של אשה להתערטל בפומבי מקדמת את מעמד האשה בחברה הישראלית, האם היא מוסיפה לה כבוד? האם ההתערטלות המילולית של המעושרות על גבי מסך הטלוויזיה מסייעת לחיזוק הקהילה הנשית בישראל?

ומה לגבי שכרן של נשים במשק, מדוע הוא נמוך משל גברים, וכמה נשים מנהלות, חברות דירקטוריון, חברות סגל באוניברסיטאות, חברות כנסת? קל להיטפל אל מי שיורק לרגליהן של נשים, אך מה לגבי כל אותם שיורקים בפניהן ורוחצים בניקיון כפיהם?

ובכלל, לא כל הפרדה היא הדרה. כשמקיימים שעות נפרדות לאימון בחדר הכושר, האם מרבית הנשים לא תעדפנה להיפרד ולו בכדי להימנע ממבטים מזילי ריר? או כשבנות לומדות בנפרד מבנים בבית הספר, האם הישגיהן הלימודיים לא ישתפרו? ובתאי השירותים, האם גם זו הדרה?

דעה שלישית – שלום בית

סוד הצלחתה של הציונות הוא שהיא לא התעקשה לברר עד תום מהן תפיסות היסוד של כל אחת מהקבוצות המרכיבות אותה, ובלבד שימשיכו לאחוז זו בידה של זו. ניצבים בפני החברה והמדינה שלנו אתגרים מורכבים, וחובה עלינו להמשיך להיאחז באחדותנו.

בכל מחנה יש קיצוניים וישנם תפוחים רקובים, ואל להם להכתיב את הדרך או להכתים את הכלל. במציאות שמחוץ לכותרות העיתון, מרבית האנשים מוצאים נתיבות לחיים משותפים, והמכנה המשותף ביניהם רב על המפריד.

אל לנו 'לשחק באש' אלא לנהוג באחריות וסולידריות. המאבק בחרדים מערער קהילה שלמה שדווקא נעה בשנים האחרונות לעבר השתתפות בחברה הכללית. בעונת ההשמצות נגד החרדים אנו עלולים לאמץ קו קיצוני שלא התכוונו אליו מלכתחילה 'ולשפוך את התינוק עם המים'.

כשאנו מקיימים ברית מילה לבנינו, אנו מפרים את זכותם הבסיסית לגופם. האם נרצה להוציא את ברית המילה מהחוק בשם זכויות הפרט? וכשאנו משביתים תחבורה ציבורית וסוגרים את מרכזי המסחר והבילוי בשבת אנו פוגעים בחופש התנועה והעיסוק של אזרחים, וכך הלאה.

הרי אנו יודעים שלמען טובת הכלל לעתים צריך לפגוע בטובת הפרט או הקהילה. אין ספק שזה כיף גדול לנסוע בטרקטורון על חוף הים או להקים את היישוב הקהילתי בשמורת טבע, אבל למען שתישמר הסביבה של כולנו, נאסור זאת.

זהו הדין גם לגבי תשלום מס, שירות בצבא, וגם לגבי המרחב הציבורי. ההסכמה לגביו אינה רק בין פרטים ולא רק בין קהילות, אלא גם על מה שטוב לכלל החברה. ומה שטוב לכלל החברה הוא שנמשיך לחיות ביחד בשלום.

כדי שנמשיך לחיות ביחד לעתים חכם יותר להוריד את הראש עד יעבור זעם. בואו ניתן לוויכוח לחלוף, הוא בוודאי יתחלף בקרוב בכותרת אחרת. יש שגורסים בכלל שהצית אותו מי שרצה לעורר קמפיין לתרומות מחו'ל, אז הנה שנת הכספים הסתיימה, התרומות הגיעו, ואפשר להעביר דף.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s