תקרת הזכוכית – לקראת קיץ 2012


פתאום הכל התחיל לזוז. כל מקום עבודה פתאום דורש תואר שני לתפקידים שעד לא מזמן אפילו לא דרשו תואר. הסבירו לנו שמי שלא מתקדם, זז אחורה, וזה נכון. אבל הצד השני של המשוואה הוא שמי שמתקדם, נשאר במקום.

(בהמשך למאמרים של גיא רולניק בדה-מרקר על העדר ניידות חברתית בישראל, ושל נחמיהשטרסלר בהארץ על הצורך במסלולי ניידות מיוחדים ליחידי סגולה)

איך שלא מסתכלים על זה, קשה להתקדם בחיים.

הדוח העצוב של קולמן בארה"ב הראה שהמצב החברתי-כלכלי של ההורים הוא המנבא הטוב ביותר להצלחת הילדים שלהם בלימודים. מי שציפה שבתי הספר ינתצו את 'מעגל הקסמים', הבין שהמשימה אינה פשוטה כלל ועיקר. הורים הבינו שאם ישלחו את ילדם לבית ספר טוב, שילמדו עם מורים טובים, ולצדם של תלמידים טובים, אז ורק אז, הסיכויים של ילדם להצליח בחיים, אולי, משתפרים.

אבל בישראל בית ספר הוא רק תחילת הדרך, כי צריך גם להתקבל לסיירת מובחרת או ליחידת עלית טכנולוגית בצבא – משם הרי צומחת 'אומת הסטארט-אפ'. כולנו יודעים שהחבר'ה מהצבא הם החברים שהולכים אתך לכל אורך החיים, ואם הם 'מסודרים', יש סיכוי טוב שגם אתה תסתדר. אבל רק התלמידים המצטיינים מבתי הספר המעולים ביותר מאותרים למיונים ליחידות, והמיונים קשים, קשים מאוד, ורק מעטים שורדים ועוד פחות מצליחים.

אז האם נגזר גורלו של מי שלא למד בבית ספר משובח ולא שירת ביחידות? המועצה להשכלה גבוהה ופילנתרופיה החליטו בצעד נועז ליצור מסלול עוקף לבית הספר והצבא ולהרחיב את שורות ההשכלה הגבוהה. הוקמו האוניברסיטה הפתוחה, המכללות האזוריות והמכינות, ואתם גם מסלולי לימוד אקדמיים חדשים. רבבות של צעירים מבקשי עתיד טוב יותר יצאו מבית ההורים בעיירות הפיתוח ועברו אל הקמפוסים בערים הגדולות.

תמונת ההשכלה הגבוהה בישראל השתנתה לבלי הכר, ואתה הלכה וגברה הציפייה לשיפור כלכלי וחברתי. הרי למדנו מהעולם שהשכלה היא המפתח לתעסוקה, ותעסוקה היא המפתח לשיפור כלכלי וחברתי במצבו של אדם. מאות מחקרים נכתבו על הקשר בין השכלה לתעסוקה, כך שהציפייה הייתה טבעית. אבל, פתאום הכל התחיל לזוז. כל מקום עבודה פתאום דורש תואר שני לתפקידים שעד לא מזמן אפילו לא דרשו תואר.

הסבירו לנו שמי שלא מתקדם, זז אחורה, וזה נכון. אבל הצד השני של המשוואה הוא שמי שמתקדם, נשאר במקום. מה עזר לנשים הערביות בישראל שפנו להשכלה גבוהה וכיום אחוז בוגרות התארים בקרבן גבוה ומרשים, האם הן משתלבות יותר בשוק העבודה? וכאשר חרדים יוצאים לשוק העבודה, האם נפתחות בפניהן משרות מכניסות, או שהם מנותבים לתחליפי סין הודו בתפקידי טלה-מרקטינג ובדיקות תוכנה בשכר מינימום?

אבל הסיפור המעניין ביותר הם עובדי ההייטק, אלו שהצטיינו בבית הספר, הלכו ליחידות, למדו באוניברסיטה, הכל כדי 'להגשים את החלום'. איך נראים חייהם? הם עובדים מבוקר עד לילה, מסביב לשעון ומסביב לעולם, את בני זוגם הם פוגשים בסופי השבוע, את ילדיהם בסקייפ, עיניהם טרוטות, ובינם לבין עצמם הם מתחילים להבין שארוחות חינם, מופעים ותופינים בחגים, הם רק עטיפה שמתחתיה הם יושבים על כסא, בתוך קוביית קירות גבס, מול מחשב ושורות קוד ארוכות ומתישות – עבדות מודרנית.

באיראן של שנות הששים, השאה במהלך נועז נאלץ לפתוח את שורות ההשכלה הגבוהה. מאות אלפים של צעירים עזבו את ערי הפריפריה כדי ללמוד באוניברסיטה ולפרנסתם עבדו בעבודות סטודנט. כמלצרים יצא להם לפגוש את לקוחותיהם המבוססים, בני המשפחות המחוברות והם התקנאו בהם. אך המשק האיראני לא יכול היה להוסיף משרות לכל בוגרי האוניברסיטה, דרישות הקבלה הותאמו, התפקידים הטובים נשמרו לבני המשפחות, והצעירים החדשים נתקעו במקום, נותרו בעבודת הסטודנט פחות או יותר.

המהפכה האסלאמית באיראן התחילה כמהפכה של צעירים חילונים. הם החזיקו בידם את ספרו של המרקסיסט האיראני ג'לאל אל אחמד שנקרא 'ע'רבזדגי' (Westoxication) וקראו לביטול קשרי הון-שלטון ולסילוק הטייקונים. אחר-כך הגיע ח'ומיני ולקח מידיהם את המהפכה. אפשר לראות גם את הקמת חזבאללה בלבנון כתוצאה של תהליך מאוד דומה, ואפילו את האביב הערבי של ימינו, לפחות בגרסא התונסאית והמצרית.

אז מה לדעתכם יקרה בישראל בקיץ 2012?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s