שער 6


תוך כדי נסיעה בכביש 6 עברה בי מחשבה מטרידה על כך שאין לי מושג כמה עולה לי הנסיעה, ועוד יותר מכך שלא טרחתי לבדוק. כל המחאה החברתית והמודעות הגוברת למחירים, ושום דבר לא עזר, פשוט לא הסתכלתי, נסעתי וזהו. הסברתי לעצמי שהם שם למעלה עשו את הכל אוטומטי ונוח בכוונה כדי שאירדם בשמירה. נימקתי לעצמי שבכל כביש אחר שהיתי בוחר בטוח הייתי נתקע בפקק לא נורמלי, אבל גם את זה לא באמת בדקתי.

אז מדוע החלטתי בכזאת קלות דעת לבחור בכביש 6, המחשבה המשיכה להציק לי. לפתע הבנתי, שאם אודה באמת, הסיבה היא שברגע נדיר של שלווה פשוט לא הרגשתי 'פראייר'. מישהו סיפר לי  פעם שבכביש 6 כולם משלמים את אותו המחיר, גבוהים ונמוכים, מחוברים ומנותקים, מוכרים ואנונימיים, המחיר לכולם אחד ואחיד, תרצה תשלם, לא תרצה שלום ולהתראות. ועכשיו התחלתי ממש להתרגז, הרי איך ייתכן שלא להיות 'פראייר' זו מחשבה מרגיעה?

לא יצא לכם להגיע לחופשה במלון כדי לגלות שהשכן שלכם בחדר הסמוך שילם שליש מחיר כי הגיס של החברה שלו חבר בוועד עובדים? ומה לגבי הטלביזיה בכבלים, כמה פעמים שמעתם מחברים על כך שאיימו שיתנתקו וקיבלו הצעה בגובה רצפה בעוד שאתם משלמים כפול כבר שנתיים? פעם במכולת עמד לפני בן של אדם מוכר וישר, והמוכר הגיש לו חשבון שהייתי בטוח ששווה פחות מחצי מעלות הסל שעליו שילם, למה זה ככה?

כל הזמן מדברים על רמת המחירים הגבוהה בישראל וזה מאוד נכון. אבל לא מדברים מספיק על רמת התמחורים בישראל, או ליתר דיוק על הפערים בתמחורים. במילים פשוטות, אצלנו בארץ מקובל שאותו מוצר נמכר לאנשים שונים במחירים שונים. זה מתחיל במגזרים, ממשיך בוועדים, ומסתיים במקושרים שאליהם מצטרפים העקשנים, התחמנים והרמאים. כל אלו מקבלים את אותו מוצר בזול, בעוד שהאחרים משלמים ביוקר. ממש רובין הון מודרני, רק נטול מוסר.

נעצרתי לרגע, אז מה הפתרון. אפשרות אחת היא לצפות שלכל מוצר יהיה מחיר אחד לכולם. זה פתרון הוגן אבל לא מציאותי, משום שעלויות הייצור, התפעול והשינוע של מוצרים יכולים להשתנות באזורים גאוגראפיים שונים וגם רמת התחרות שונה בין אזור לאזור. במילים אחרות, כללי השוק והתעשייה אמורים להוביל לכך שהמחיר של אותו מוצר במרכז יהיה נמוך יותר מהמחיר שלו בפריפריה, ואנחנו בכלל רוצים שזה יהיה הפוך.

רגע, אבל אם בשם הצדק החברתי נדרוש רמת מחירים עדיפה לטובת הפריפריה, כלומר נכריח או נסבסד את מספקי המוצרים כדי שימכרו את אותו מוצר בזול בפריפריה וביוקר במרכז (רובין הון כמו שצריך), מה יקרה אז? נו, זה בדיוק מה שקורה היום, אז אותם מגזרים, ועדים, תחמנים ועסקנים, יצליחו לסובב את המערכת כך שהם יוגדרו כזכאים, והם ימשיכו לשלם בזול ולנו יסבירו שאין ברירה ולא נותר תקציב לפריפריה האמיתית ושוב צריך להעלות מסים.

עכשיו הבנתי את השלווה שאחזה בי באותה נסיעה בכביש האגרה, זו אותה שלווה שהייתי רוצה לחוש בשירות הצבאי, בתשלום המיסים וברכישת מוצרים ציבוריים ומסחריים, השלווה של מי שמוכן לשלם מחיר, לפעמים אפילו כל מחיר, ובלבד שמישהו יספר לי כבר שכולם משלמים את אותו המחיר, גבוהים ונמוכים, מחוברים ומנותקים, מוכרים ואנונימיים. ואולי זה אפילו סוג של געגוע לשלווה המרגיעה של 'כולנו בסירה אחת' לטוב ולרע.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s