מקום שביעי בעולם


זירת החינוך בישראל כמרקחה מאז התפרסמו תוצאות המבחנים הבינלאומיים שהציבו את תלמידי ישראל במקום השביעי בעולם במתמטיקה. שמאל מול ימין, עיתונאים מול פקידים, חוקרים מול מורים, ויכוחים, עימותים, ואנחנו לא מבינים, האם זה נכון שהשתפרנו, והאם זה בכלל טוב?

ממורים שמעתי אכזבה גדולה שלא מפרגנים להם על ההצלחה. אחד מהם אמר שהוא מרגיש כמו שחקן כדורגל שקבוצתו מנצחת וקהל האוהדים צועק 'בוז'. הוא הוסיף שהמצב של הקבוצה בכי רע, לאחרונה החליפו מאמן והנה סוף סוף הקבוצה מנצחת. אז נכון שעדיין לא 'לקחה' אליפות, אבל זה דווקא הזמן לעודד ולא להצליף.

בשורות הבאות אנסה, ככל יכולתי, לקלף את הבצל מאחורי שכבות הביקורת. למרות שזה לא נראה כך מעל גבי העיתון, אני יודע להגיד בוודאות שאין אף אחד מבין המבקרים שאינו רוצה בטובת החינוך בישראל. מאידך, ללא התגייסות מקצועית וציבורית רחבה, קשה לצפות שהצלחה נקודתית תתורגם לתנופה ולשיפור בר-קיימא שכה נחוצים למערכת החינוך שלנו:

שכבה ראשונה – פוליטית. הפרסום משרת את הקמפיין הפוליטי של הממשלה המכהנת לקראת הבחירות. לאחר הבחירות מתוכנן קיצוץ גדול בתקציב המדינה וישנו סיכון שאם הישגי החינוך ייחשבו לטובים, היד על הדק הקיצוץ בחינוך תהיה קלה יותר.

הביקורת הפוליטית היא ביקורת סובייקטיבית מטבעה. היא מעידה בסך הכל שיש מי שמעדיף ממשלה כזו ויש מי שמעדיף ממשלה אחרת. כמו שיש כמה קבוצות כדורגל שמתחרות ביניהן, כל עוד הן שומרות על הכללים ויש שופט, זו הדרך היחידה שיתקיים משחק אמיתי ושתהיה תוצאה.

שכבה שנייה – טכנית. המדגם לא היה מלא וספק אם היה אמין, התרגום אינו בר-השוואה לשנים קודמות ונעשה מאמץ מרוכז להכנות לבחינה. נכון שהתקדמנו, מרבית המבחנים האחרים מצביעים גם הם על מגמת שיפור, אבל שביעי בעולם? רבכ, אם אנחנו שביעי, חראם על העולם!

הביקורת הטכנית מזמינה דיון בין טסטולוגים (כן, יש מקצוע כזה) והם בוודאי יגיעו למסקנה מוסכמת משום יש ביניהם שפה משותפת. בינינו, גם אם הם יגיעו למסקנה שהמקום ה-15 בעולם הוא מקומנו האמיתי, זו בהחלט תעודת כבוד, ופתח להמשך שיפור בעתיד.

 שכבה שלישית – מקצועית. מבחני הטימס בודקים בקיאות בתכנית הלימודים של המדינה. העולם זז ממבחני ידע שכאלו ועובר למבחני הבנה, למידת עומק, חקר, ומיומנויות שיכינו את התלמידים לעולם הגלובלי שבו יחיו. במבחני הבנה עמוקים מצבנו 'על הפנים', ולכן צריך לשנות את דרך הלימוד.

הביקורת המקצועית היא רצינית ובעלת משקל. העולם משתנה והחינוך חייב להשתנות בהתאם. טוב לחגוג את ההישג בטימס אבל אסור לקפוא על השמרים כי לא לעולם חוסן. יש להיאחז בשיפור שהושג ולהיבנות ממנו כדי שנתכונן מבעוד מועד לשינויים שכבר מגיעים.

 שכבה רביעית – אידיאולוגית. מתמטיקה, מדעים ושפות אינם לב החינוך, מבחנים לעולם יבחנו את הדברים הלא חשובים, ומה שחשוב לא ניתן למדוד. לכן, נצליח או ניכשל במבחנים זה לא אומר שום דבר, עצם קיום המבחנים מדרדר את החינוך שלנו ומסיט את המיקוד של המורים מהעיקר.

 לעומת שלוש השכבות הראשונות, הביקורת האידיאולוגית היא כמעט בלתי אפשרית לגישור. היא אינה מקבלת את כללי המשחק מהיסוד. תארו לעצמכם משחק כדורגל שבו קבוצה אחת עולה למגרש כדי לנצח ומשחקת לפי חוקי פיפ"א ואילו הקבוצה השנייה מאפשרת לכל שחקן שלה לקבוע את הכללים שלו, ואז –

מי אמר שהמשחק צריך להימשך רק 90 דקות, ייתכן שיש מי שימצה את כישוריו יותר ב-100 דקות? ומדוע אסור לגעת ביד, ולחצות את קו המגרש, ומדוע להבקיע דווקא לשער היריב, ולמה להסתפק בכדור אחד ובאחד-עשרה שחקנים? משחק שבו איש הישר בעיניו יעשה זה גן עדן או גיהנום?

כתבתי קודם שלדעתי הביקורת האידיאולוגית היא 'כמעט' בלתי אפשרית, משום שאני מאמין שניתן לגשר על הפערים. יואילו נא שני הצדדים וינסו להגיע להסכמה מהן מטרות החינוך בישראל. הסבירו לנו בבקשה לשם מה אנחנו מחוייבים לפי חוק לשלוח את ילדינו אל בית הספר?

לי נדמה שהמרחק בין הצדדים אינו כל כך גדול כפי שנדמה, ושלאחר דיון ממצה הם יסכימו על מקצועות הליבה, על ערכים חברתיים, ועל מיומנויות למידה, חשיבה והבנה. ייתכן שיהיו משתתפים קיצוניים שימשיכו לחרחר ריב ומדון, אבל הם יהיו בטלים בשישים אם הסכמה רחבה תתקרב לפתחנו.

כשיפסיקו לריב על גבם של המורים והתלמידים, אז אולי הם יגלו שהעולם כבר נמצא שם ובגדול. המדינות שמצליחות בחינוך, בסקנדינביה ובמזרח-אסיה כבר מחפשות דרך להגיע לאיזון שבין ידע, חשיבה, רגישות ויצירתיות, ומי שבקיא כבר יודע שעל כך יבחנו המבחנים הבינלאומיים הבאים.

המדינות שמצליחות בחינוך שמו את המריבות הישנות בצד, הן נטשו את הקפיטליזם והסוציאליזם החינוכי של המאה ה-19, עזבו את השמאל והימין בחינוך, ועצרו את מלחמות ההפרטה מול ההלאמה. הן הבינו שהגיעה העת לשיתוף פעולה פורה בין יוזמה ויצירתיות אזרחית ובין פעולה ואחריות ממשלתית.

המדינות המצליחות לימדו את כולם שהתלמידים צריכים גם לדעת לחשוב וגם לדעת לדעת כדי שיהיה להם על מה לחשוב. הן הראו לנו שצריך למדוד ולבחון במידה, כדי שניתן יהיה לשפר ולהתקדם, והן הפגינו במעשיהן שהמעשה החינוכי החשוב ביותר הוא להעניק מענה אישי לכל תלמיד ולהוביל אותו לממש את הפוטנציאל הגלום בו.

אז בואו נלמד מההצלחות של הטובים ביותר, ואז אולי נתחיל להפנים שגם אנחנו מהטובים, ושיש גם בתוכנו ממה וממי ללמוד. נכון, אנחנו לא הראשונים בעולם, אבל יש מבין  המורים המעולים שלנו דוגמאות לכך שחינוך איכותי חי וקיים בקרבנו, אבל בשביל זה צריך להתחיל לפרגן ולתת אמון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s