מכון וייצמן מפצח את סודות ההוראה


דברי פתיחה בכנס על שימוש בצילומי וידאו של הוראה ולמידה בכיתות הלימוד לשם שיפור איכות ההוראה, מכון וייצמן, 1.1.2013:

נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, נוהג לומר שצריך ללמוד את הנס המתרחש מדי יום בבתי חולים בישראל. רק בחדר ניתוח אפשר למצוא מטופל יהודי, המתיר למרדים שנולד ברוסיה להחדיר לגבו מזרק, ולמנתח דובר ערבית לחתוך את בטנו עם סכין, ועוד בסוף הוא אומר תודה. איך זה קורה שאנחנו סומכים על הרופא המנתח בעיניים עצומות?

לא תמיד רכשנו אמון למקצוע הנתיחה. בעבר הלא רחוק, אם היית צריך להגיע לניתוח, היה מדובר בסבל על-אנושי שבמרבית המקרים היה מסתיים במוות. האנשים שעסקו במקצוע היו משלימים הכנסה כספר או כקצב. אז כיצד מקצוע הכירורגיה הצליח לבנות את עצמו לאחד המקצועות "המקצוענים" ביותר, וכאחד העיסוקים המוערכים ביותר?

הפלא הזה גדול עוד יותר כשמתברר שמה שמנתחים עושים בפועל מורכב מ-90% של פרוצדורות, רוטינות, ועבודה 'לפי הספר'. איך איש מקצוע יכול להגיש שהוא איש מקצוע רציני, כאשר מה שהוא עושה זה בעיקר לעבוד לפי הספר. מה גורם לו להשתכנע שהוא חבר במועדון מקצועי מכובד, להפגין מצוינות בכל יום מחדש, ולחתור לשיפור מתמיד בעשייתו?

אני חושב שהדבר נובע מכך שברגע מסויים הכירורגים החלו לבנות את המקצוע שלהם בעצמם. במקום להסתגר בחדר הניתוח לבדם, הם החלו לתעד את העבודה שלהם, לשתף אחד את השני בידע וניסיון הנצבר שלהם, וללמוד אחד מהשני. למעשה, הם אלו שיוצרים את הידע המקצועי בעצמם, הם שבונים את הפרטיקה, הם אלו שכותבים את הספר.

כירורגיה אינו המקצוע "המקצועני" היחיד העונה לאמות המידה הללו. למשל, טייסי מטוסי קרב, גם הם לכאורה עוסקים במקצוע מאוד 'בודד', לכאורה הם אדונים לעצמם, לכאורה הם אינם סובלים מחוסר בביטחון עצמי ולכאורה אף אחד לא אומר להם מה לעשות. אבל בפועל זה לא כך, טייסים מתכננים בקפידה את המשימה, מקבלים תדרוך, מתאמנים על סימלטור ו-'על רטוב', ומיד אחרי הטיסה הם עושים תחקיר, וביחד עם עמיתיהם ומפקדיהם הם צופים בטיסה שכולה מתועדת, לומדים מהניסיון ומפיקים לקחים.

זהו האתגר שעומד היום בפני מקצוע ההוראה, מקצוע שנמצא בתהליך של מעבר ממקצוע תעשייתי שעובד לפי ספרי הדרכה שהונחתו עליו מבחוץ, למקצוע קליני שכותב את ספרי ההדרכה שלו בעצמו מבפנים. תיעוד בוידאו של הפרקטיקה של הוראה ולמידה בכיתה היא אבן ראשה בתהליך הזה, היא חיונית אך לא מספיקה, והיא מצטרפת ועוד תצטרף לשורה של אבני בניין שכעת מונחות בעולם ובארץ.

אני רוצה להודות לפרופ' אברהם הרכבי על היוזמה פורצת הדרך, לרוני קרסטני ולצוות המוכשר המוביל את הפרוייקט הישראלי, ולמכון וייצמן, לנשיא פרופ' זייפמן ולסגן הנשיא פרופ' בר-יוסף, על ההובלה הנחושה. אין מקום מתאים יותר לפרוץ דרך ולפצח את סודות ההוראה מאשר מכון וייצמן למדע. עיניים רבות נשואות אליכם כעת בציפיה, ברכות ותודות לאורחים מחו"ל ולכל המשתתפים, ושיהיה לכולנו כנס מוצלח.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s