ארתור ואבירי השולחן העגול


ככל שהבחירות מתקרבות, כולם חוזרים ומדברים על גושים של ימין ושמאל. מעלים מן האוב עולם ישן ומיושן של אנחנו והם, מנסים לשחזר להט עתיק של ימים שחלפו, של חזק מול חלש, של טוב ורע, ואין חדש תחת השמש. לוחמי הסיירת מימין, העיתונאים משמאל, ואנחנו נתבעים לבחור הלנו אתה או לצרינו.

נסו לרגע משקפיים אחרות, הסתכלו על המפה הפוליטית בחלוקה של מפלגות 'מגזריות' מול מפלגות 'ממלכתיות'. מפלגה מגזרית היא זו דואגת לקבוצה אחת מסויימת בחברה הישראלית ו/או שיש לה סדר יום אידיאולוגי או תועלתני יחסית צר, ו/או שנציגיה מאוד דומים אחד לשני בדעות וברקע שלהם.

מפלגה ממלכתית מציגה סדר יום כולל, בטחוני, כלכלי וחברתי, והיא אכסניה למגוון של דעות ואנשים. אפשר למצוא בה כאלו התומכים בויתורים טריטוריאליים לצד האוחזים בגישה ביטחונית, כאלו החותרים לכלכלת שוק והפרטה לצד אלו האוחזים בתפיסת עולם סוציאליסטית.

מפלגה מגזרית שואפת לחיי אופוזיציה או לשמש כלשון מאזניים בקואליציה, בעוד שמפלגה ממלכתית מציגה מועמד לראשות ממשלה או לראשות האופוזיציה. מפלגות מגזריות מקדשות את הנאמנות ל-'בית', בעוד ששחקנים במפלגות הממלכתיות, משום שההבדלים ביניהן דקים, לעתים עוברים מאחת לשנייה.

במשקפיים הללו מתגלה תמונה מפתיעה. תמיד אנחנו מדברים על השסעים והניכור בחברה הישראלית, אולי כי זה משרת את מלחמת שמאל-ימין, אבל מתברר שהמציאות שלנו אחרת. בבחירות לכנסת ה-18 (המכהנת) שלוש המפלגות הממלכתיות (קדימה, ליכוד ועבודה) זכו יחדיו ל-68 מושבים (57%).

אם מסתכלים על העשור האחרון אפשר להבחין שבמדד הממלכתיות נרשמה עלייה מתמדת, מ-42.5% בכנסת ה-15, ל-47.5% בכנסת ה-16, ועד ל-50% בכנסת ה-17. כלומר, ייתכן שהסיפור של מגזרים ושסעים היה באמת הסיפור המרכזי של שנות ה-90, אבל במאה ה-21 יש רוב לגישה הממלכתית.

כאשר מסתכלים על הסקרים לקראת הבחירות לכנסת ה-19, הממלכתיות נשמרת ואולי אף מתחזקת. בהנחה שמקובל שקדימה התפרקה לשתיים, התמונה בסקרים היא: ליכוד ביתנו (33-34), עבודה (17-18), יש עתיד (9-11) והתנועה (9-11). כלומר 68-74 מושבים (57%-62%) למפלגות הממלכתיות.

אחת התופעות המרתקות של הבחירות הקרובות, וטרם יבש עליה הדיו, היא ישראל ביתנו של ליברמן. אפשר להגיד על ליברמן דברים רבים, אך כולם בוודאי יסכימו שהוא כנראה יודע מה הוא עושה. הוא בחר במודע להצטרף לבית ממלכתי ולהותיר את הבית המגזרי לבית היהודי.

כפי שזה נראה כרגע החיבור יניב פחות מסך חלקיו – ישראל ביתנו תורמת לליכוד רק 6-7 מנדטים, אולם בתמורה היא מקבלת חותמת של ממלכתיות לעתיד לבוא. והשאלה היא האם כתוצאה מהחיבור, כאשר ישקע אבק קמפיין הבחירות, האם הליכוד יתחזק או יחלש במדד ההממלכתיות שלו. מה דעתכם?

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“ארתור ואבירי השולחן העגול

  1. הייתי בודק גם את האפשרות שברוח פרופ' קימרלינג ז"ל גם משולש המפלגות העבודה-התנועה-לפיד [וגם מרצ הקטנה] הוא בעצם מפלגה מגזרית, של מגזר האחוסלים: מעמד בינוני יהודי-ציוני-חילוני, ברובו אשכנזי.

    אעפי שהרשימות מעוטרות בנציגים שאינם אחוסלים (דתיים, מזרחיים, מיעוטים, עולים), מי שעומד בראש הרשימה הוא בפירוש כזה, וכך גם קהל היעד. לפי מערכות בחירות קודמות, אחוז ההצבעה למפלגות אלה ביישובים/שכונות של לא אחוסלים יהיה נמוך מאוד (ב-2006 היתה אנומליה ופרץ נבחר לראשות העבודה – התוצאה היתה בריחה של המוני בורגנים-אשכנזים מהעבודה לקדימה בראשות אולמרט, שקיזזה את ההישגים של פרץ ביישובים/שכונות בהן שלטו באופן מסורתי הליכוד ושס).

    למי ששייך (כמו שנינו) למגזר האחוסלי קל יותר לראות את שלוש המפלגות הללו כממלכתיות לא סקטוריאליות ואת המפלגות האחרות (מזרחיים, רוסים, ערבים, דתיים) כסקטוריאליות.

    כדי לבדוק האם מדובר במפלגה סקטוריאלית כדאי לשאול עד כמה המפלגות הללו קידמו או מתיימרות לקדם מדיניות שעלולה לפגוע באינטרסים של המגזר שלה (למשל העברת תקציבים מיישובים מבוססים ליישובים ערביים ועיירות פיתוח).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s