מערכת החינוך בפינלנד


אחד היתרונות של המבחנים הבינלאומיים בחינוך הוא שהעולם נפתח בפנינו. אנחנו כל כך שקועים בתוך עצמנו ובמערכת החינוך שלנו, עד שאנחנו שוכחים לפעמים 'למה'. למה כיתה א' מתחילה בגיל 6, מדוע לומדים שישה ימים בשבוע, מה תפקידה של חטיבת הביניים, ומהו הצורך בבחינות הבגרות? התשובה כי 'ככה' נהגנו מימים ימימה היא תשובה נכונה, אבל לא ממש משכנעת.

מרגע שהמראה הבינלאומית של המבחנים פתחה בפנינו את עולם החינוך הגלובלי, אפשר לראות מה עושות מדינות אחרות. פינלנד למשל, היא מדינה שמאז המבחנים, רבים אוהבים לצפות בה בעיניים עורגות. אבל מכיוון שהפינים מדברים פינית, ואינם דברנים גדולים, כל אחד מסביר את תופעת פינלנד בדרכו. לפעמים אנשים נוסעים לפינלנד וחוזרים מחוזקים בדעותיהם משכבר הימים.

יש שמסתכלים על פינלנד ומסיקים ש'בפינלנד יש אמון ואין בחינות, ולכן צריך לבטל את הבחינות בישראל'. הממ…אם כך, אז איך יודעים שפינלנד ראשונה בעולם בחינוך, אם לא באמצעות בחינות שבהן התלמידים הפינים השתתפו?…יש שאומרים ששם 'כל בתי הספר שווים', וש'כל בית ספר וכל מורה יכול לקבוע מה ואיך ללמד'…מוזר, איך זה יכול להיות שאיש הישר בעיניו יעשה והתוצאה שווה?

סיפורי אלף פינלנד ופינלנד

סיפורי אלף פינלנד ופינלנד

כשירות לעצמי ולציבור החלטתי לקרוא מה הפינים כותבים על מערכת החינוך של עצמם. זה לא מסובך, כי יש להם אתר אינטרנט רשמי שבו הם מציגים באנגלית איך המערכת שלהם עובדת. להלן עיקרי הדברים בעברית, אבל מי שרוצה להעמיק, עדיף שיקרא את המקור:

בית ספר יסודי מתחיל בפינלנד בגיל 7 ונמשך 9 שנים עד גיל 15. ספרי הלימוד וארוחת צהריים חמה ניתנים בחינם. בכיתות א' עד ו' המחנכ/ת מלמד/ת את כל המקצועות, ובכיתות ז'-ט' בעיקר מורים מקצועיים. מדי שנה לומדים 190 ימי לימוד (מאמצע אוגוסט ועד סוף מאי), 5 ימים בשבוע. החופשות נקבעות על-ידי כל בית ספר לפי שיקול דעתו.

ספרי הלימוד נכתבים על-ידי מוציאים לאור מסחריים והם נבחרים על-ידי בית הספר והמורים. נושאי הלימוד הם נושאי חובה, והם כוללים בעיקר: שפת אם, שפה שנייה, שפה זרה ומתמטיקה, וכן, מדעים, לימודי סביבה, חינוך לבריאות, דת ומוסר, היסטוריה, מדעי החברה, גיאוגרפיה, חינוך גופני, מוסיקה, אומנות וכלכלת בית.

מבחנים יש לא מעט. המורים בוחנים את התלמידים כל הזמן במהלך הלימודים כדי לאבחן את היכולות, הצרכים וסגנון הלמידה שלהם. תוך כדי הלמידה הם ממשיכים לנטר את ההתקדמות, כדי לתת משוב וכדי להתאים את ההוראה למצב ההתקדמות של כל תלמיד. בסוף כל שנה, ולפעמים גם במהלכה, ניתנות תעודות גמר, ובהן ציונים מספריים (4-10) ומילוליים.

בסוף כיתה ט', כלומר בגיל 15 בפינלנד (זה חשוב מאוד להמשך, לא לשכוח!!), כל התלמידים עוברים בחינת סיום של בית ספר יסודי. זו בחינה לאומית ואחידה שמטרתה לקבוע אם התלמיד יכול להמשיך ללימודים בתיכון, וכן לסייע לו בבחירה בין מסלולי הלימוד בתיכון. הפינים מעידים על עצמם שההבדל ביניהם לשאר המדינות הוא בגישה שלהם שאינה ממוקדת בחומר הלימוד, אלא בתלמיד.

לא היה ולא נברא

לא היה ולא נברא

בית ספר תיכון בפינלנד דומה יותר לאוניברסיטה אצלנו מבחינת ארגון הלימודים. אחרי שהתלמיד בוחר בין מסלול מקצועי למסלול עיוני ואחרי שהוא בוחר את בית הספר שבו הוא רוצה ללמוד, מחכות לו בחירות נוספות. התיכון לא מאורגן לפי כיתות ולא לפי גילאים, אלא לפי קורסים, קורסי חובה, קורסי בחירה וקורסים ישומיים. התלמיד בוחר את הקורסים שלו, כמו סטודנט באוניברסיטה.

הלימודים נועדים להימשך כשלוש שנים, אבל יש תלמידים שמסיימים בשנתיים ויש שמסיימים אחרי ארבע. בית הספר יכול להחליט אם לקבל את התלמיד לפי מבחני קבלה, שכוללים בין השאר את הציון של מבחני הסיום בבית הספר היסודי. הלימודים הם בחינם בתיכון, אבל ספרי הלימוד וחומרי הלימוד הם על חשבון התלמיד.

מבחני הבגרות, כן בפינלנד יש מבחני בגרות, הם מאוד שונים משלנו. כדי לקבל תעודת בגרות, תלמיד צריך לעבור ארבעה מבחני בגרות, כשאחד מהם לפחות ברמה מוגברת. מבחן החובה היחיד הוא בשפת האם. שלושה האחרים הם לבחירתו של התלמיד, והם כוללים מתמטיקה, שפה שנייה, תפריט של מקצועות מדעיים ותפריט של מקצועות עיוניים.

הבדל משמעותי מהמוכר במחוזותינו קשור במועד הבחינה. בעוד שבישראל הבחינות מתפצלות לשאלונים רבים ומועדים רבים, בפינלנד תלמיד ניגש לבחינות הבגרות במועד אחד, ולכל היותר בשלושה מועדים. כל בחינה מורכבת מ-6-10 פריטים. המועדים מתקיימים פעמיים בשנה, באביב ובסתיו, והם נערכים בו זמנית בכל בתי הספר.

גוף חיצוני רשמי אמון על הבחינות (מאז 1852). משרד החינוך ממנה את העומד בראשו ובמועצה שלו חברים 40 איש המייצגים את תחומי הבחינה השונים. 330 אנשי מקצוע משתתפים בהכנת הבחינות. בסופו של יום, רק 5% מהנבחנים אינם עוברים את הבחינה ו-82% מסיימים בגיל 19. תעודת הבגרות כוללת גם את פרוט הציונים בכל אחת מהבחינות.

מחשבות. כל מי שיקרא את הטקסט בוודאי יגיע למסקנות משל עצמו, אשר יתחברו לתפיסת עולמו או לגישה שאימץ במהלך השנים. לכן ארשה לעצמי גם להעלות על הכתב את המחשבות הראשוניות שעלו אצלי כאשר קראתי את הטקסט הפיני, תעשו עם זה מה שתרצו…:

  • עושה רושם שההבדל הוא לא ב"מה" הפינים עושים, אלא ב"איך" הם עושים, איך הם מטמיעים במערכת אחידה ושיוויונית כמו שלהם, שיש בה תכניות ויש מבחנים, ובכל זאת הם מצליחים לתת 'טיפול אישי' לכל תלמיד, לאפשר בחירה, לתת אמון, או במילותינו הנשכחות 'לחנוך לנער לפי דרכו'?
  • הפינים לא מערבבים בין הערכה חיצונית מסכמת שנעשית בסוף היסודי (גיל 15) וסוף התיכון (גיל 19) ככלי מתוקף למיון להמשך הלימודים, ובין הערכה פנימית/מעצבת/חלופית, שנעשית בידי המורה ככלי לאבחון וניטור לשם התאמת ההוראה והמשוב לתלמיד.
  • התלמיד הפיני מגיע ל-"שיא" הלימודים שלו בגיל 15. לאחר רצף של 9 שנות לימוד, שהוקדשו בעיקר ללימודי מקצועות יסוד, הוא נבחן במבחן לאומי שבו הוא מצופה להביא לביטוי את ידיעותיו ויכולותיו. מבחני PISA של ה-OECD  נערכים לתלמידים בני 15 במקצועות היסוד – כנראה לא במקרה נבחר דווקא הגיל הזה – אין ספק לתלמידים הפינים זה 'נופל' טוב. התלמידים הישראלים בגיל 15 נמצאים בכיתה י', הם כבר לא בחטיבת הביניים, אבל עדיין לא בבחינות הבגרות. אם העולם מכוון לרצף לימודי מהיסודי ועד סוף החטיבה, למה שלא נעשה אותו דבר? מיקוד בלימודי ליב"ה עד סוף החטיבה (לכולם) ומבחן גמר "חינוך בסיסי" שיסייע לתלמידים בבחירת המסלול וההתמחויות בתיכון?
  • נראה שהפינים מצאו איזון מעניין בלימודי התיכון ובמבחני הבגרות שלהם. הבחירה המעין אוניברסיטאית, בחירה מתפריט, בוודאי מייצרת חדוות למידה. תלמידים בחרו את מה שהם לומדים. בבחינות, מצד אחד יש ארבעה מבחני חובה, אבל חוץ משפת-אם, כל השאר ניתנים לבחירה על ידי התלמיד. המבחנים כולם הם חיצוניים ומתוקפים. זה פתרון מעניין משום שבישראל מדברים על ארבעה מבחני חובה, ועולה החשש שכל המקצועות האחרים יזנחו, ויש שמדברים על הערכה חלופית לא מתוקפת, אבל הנה פתרון אלגנטי שמשלב. מעניין ללמוד יותר לעומק איך זה מתבצע, האם בפועל יש "מסלולים" של התמחות (ספרות ואומנות, מדעים, דת ומוסר, וכד')? אולי גם זו אופציה מעניינת לישראל. שלא לדבר על צמצום השאלונים והמועדים, מאוד אלגנטי.
מודעות פרסומת

6 תגובות ל-“מערכת החינוך בפינלנד

  1. תודה רבה על רשימה מרתקת ועל הנגשת המידע לרבים. נקודה שאני מנסה לברר אותה זמן רב ועדיין נותרה קצת עמומה אחרי הסקירה המאלפת היא התחום האפור בין "בחינה לאומית ואחידה שמטרתה לקבוע אם התלמיד יכול להמשיך ללימודים בתיכון, וכן לסייע לו בבחירה בין מסלולי הלימוד בתיכון." ובין "אחרי שהתלמיד בוחר בין מסלול מקצועי למסלול עיוני ואחרי שהוא בוחר את בית הספר שבו הוא רוצה ללמוד, מחכות לו בחירות נוספות.

    ככל הידוע לי הבחינה בסוף ט' לא ממש משמשת לסנן החוצה את אלו שלא יעלו לכיתה י', משום שבפועל אחוזי התלמידים בפינלנד שלא למדו השכלה תיכונית הם קטנים מאוד (EAG 2012).

    יותר סביר בעיני אם כי זה לא מוצהר שהבחינה אומרת מי מתאים לחינוך עיוני ומי לחינוך מקצועי, בדומה ל"מבחני הסקר" שהיו פעם בישראל ובוטלו בגלל הביקורת של הסללה על רקע עדתי/סוציואקונומי. גם אבא שלי (יליד עיראק) כמעט והיה קורבן להסללה שכזו, כאשר נאמר לו שהוא מתאים במיוחד להיות נגר או מסגר, ואולי בשל כך אני רגיש.

    שאלת המפתח פה היא באמת מה קובע את ההרשמה לביה"ס העיוני/מקצועי בפינלנד – בחירת התלמיד או הישגיו בבחינה החיצונית. האם תלמיד שהישגיו בבחינות האלה חלשים רשאי להתקבל לכל סוג בית ספר שיבחר, או שקיים סטנדרט מינימום, בדומה לרף שקיים אצלנו במעבר מתיכון לאוניברסיטה.

  2. מאמר יפה וטוב. יחד עם זאת חסרה כאן התיחסות להסללה המובנית במערכת הפינית, הסללה שבישראל לדעתי לא תיתכן, וגם חסרה התיחסות לפרופיל התלמידים. הבנתי שהתלמידים בפינלנד הם ברובם המכריע בעלי מוצא משותף ותרבות משותפת. אם זה נכון זה מקטין במידה דרמתית את האתגרים של מערכת החינוך, בפרט אם הפערים הכלכליים קטנים. זה מפנה את התלמידים והמורים להתמודד עם פחות אתגרים וךהצליח בהם.

    • תודה חיה. זה מה שהפינים כותבים על עצמם, הם לא מתארים את הרקע של התלמידים שלהם, אבל זה הגיוני. כשהעליתי את ההבדל מול מנכל משרד החינוך הפיני הוא אמר שדווקא יש אצל יותר ויותר מהגרים. בן לוין שהיה סגן שר החינוך באונ טריו קנדה, שעשתה שיפור דומה סיפר שאצלם 35 אחוזים מתלמידי כיתות אמלא נולדו בקנדה….

      • יש כאן קצת בעיה עם המשתנה "אחוז המהגרים" (המקובל ב-OECD) שאינו מספר את כל הסיפור. מצד אחד, קנדה ממש מנסה באופן אקטיבי להביא אליה מהגרים שיש להם השכלה אקדמית או מקצועות נדרשים לכן אני משער שהרכב המהגרים שם לא דומה למהגרים מארצות האסלאם שיש באירופה. מצד שני, אצלנו בישראל אחת הבעיות הגדולות ביותר בעניין equity וצמצום פערים קשורה לאוכלוסיה הערבית ילידת המקום, בעוד "אוכלוסיית המהגרים וצאצאיהם" (כלומר היהודים) היא זו שנמצאת במצב טוב יותר.

        זכורה לי הרצאה של ד"ר גבי בוקובזה ובה נאמר כי ניתוח רב משתני של ממצאי המיצ"ב הראה שיותר משמוקד הבעיה בישראל הוא פער בין קבוצות אתניות, זה סיפור של אי שוויון כלכלי, וזה חוזר לתגובה של חיה.

      • העניין במערכת החינוך הפינית היא לא התלמידים ובטח לא אחוז המהגרים שנמצאים במערכת. ההבדל הוא בהכשרת המורים ובכמות המורים והתלמידים בכיתה
        בכל כיתה יש בממוצע 18עד 20 תלמידים עם מורה ועוד סטודנט מתלמד.
        תלמיד שנתקל בקשיים מקבל מיד תגבור מהסטודנט שנמצא בכיתה.
        המורים עוברים הכשרה ארוכה וגם כשהם נקלטים במרכת החינוך ההכשרה נמשכת כל הזמן, ובמערכת החינוך הפינית משתדלים כל הזמן למצוא שיטות לימוד חדשות ויצירתיות.
        אכן,תלמידי תיכון בונים לעצמם מערכת שעות,ושעות הלימודים לא מתחילים בהכרח בשעה 8 בבוקר אלא בשעות מאוחרות יותר.
        למנהלים יש מנדט לעשות שינויים במערכת השעות הכללית ולקבל החלטות כאלו ואחרות.
        והכי חשוב….אין לחץ!!!!

  3. פינגבק: אוי, איזה יופי – מערכת החינוך של אונטריו | הדור הרביעי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s