עשה לך רב


מינוי רבנים ראשיים נמצא על הפרק, והארץ גועשת. נכון, אני באופן אישי וגם חלק גדול מחבריי לא עושים שימוש תדיר בשירותים הניתנים בידי רבנים, אבל זו אינה עובדה שפוטרת אותנו מלגבש עמדה בנושא. כולנו משלמים מיסים כדי שמי שזקוק לשירותים הללו יוכל לצרוך אותם, ולכן כולנו 'בעלי מניות', ויש לנו זכות ואפילו חובה להיות בעלי עניין.

אז הנה שלוש דעות ששמעתי בנושא מחברים טובים ויקרים. חלקן הגיוניות ומשכנעות, חלקן קשות לשמיעה ולכתיבה, וביחד הן אינן מתיישבות זו עם זו. אז עם איזו דעה אתם מזדהים יותר?

דעה ראשונה – לבטל

"לא ניתן לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע לההחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו בקסרקטינים. צבא וכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וכראוי לתפקידיהם היפים. בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם, אל להם להתערב, פן יביאו עליה קשיים מבית ומבחוץ". כך כתב בנימין זאב הרצל כאשר תיאר את מדינת ישראל כחברת המופת שבחזונו, ב"מדינת היהודים".

חברת מופת

חברת מופת

הרצל צדק ויורשיו טעו כאשר איפשרו לרבנים דריסת רגל כה גסה במדינה שלנו. זה פוגע במדינה ופוגע בדת. ראו לאן הגענו, דילים פוליטיים מהזן המיושן והמגעיל, זוהמה מילולית מסוג "רשע", ו-"סכנה לתורה", והרב הראשי המכהן ישוב בחדר החקירות של המשטרה. מה לזה ולמנהיגות רוחנית, מה לזה ולמוסר, מה לזה ולחברת מופת? זו בושה וכלימה וצריך להסתלק ממנה לטובת כולנו.

בינינו, הרי אין שום סיבה שרבנים יכהנו במשרה ציבורית שממומנת מכסו של משלם המסים. לא מדובר בשירות ציבורי כמו ביטחון, חינוך, בריאות ורווחה, משום שאלו שירותים שכולם זקוקים להם. שירותי הדת לעומת זאת, הם שירותים שרק קהילות דתיות צורכות ולכן עליהן לממן אותם מכסן ולא על חשבונו של כלל הציבור.

דעת שניה – להפריד

לכל אדם ולכל קהילה יש צרכים תרבותיים ורוחניים משלהם, יש מי שמעוניין בהצגות תיאטרון, במוזיאונים, בהופעות מוסיקליות, בהרצאות על מדע, או בספורט, ויש מי שמקבל השראה ועוצמה מאמונה דתית. יש מי שמקבל הדרכה מיועץ זוגי, פסיכולוג, ומאמן, ויש מי שפונה לרב. יש מי ששומר על אורח חיים בריא, על משמעת תזונתית, ומגדיר לעצמו יעדים וערכים, ויש מי ששומר מצוות.

איש באמונתו יחיה

איש באמונתו יחיה

לכן, כפי שצריך לאפשר לכל אדם לבחור את אורחות חייו, אמונתו ודרכו, ומשום שישנן קהילות דתיות הזקוקות לשירותי רבנות, על המדינה לאפשר זאת עבורם. עם זאת כדי להצדיק זאת, חייבים לחול שני שינויים, יש לממן לכל אדם את המדריך הרוחני שלו לפי בחירתו, ויש לאסור על הרבנות לפעול מול ציבור שאינו מעוניין בשירותיה.

בחוק הרבנות הראשית (1980) נקבע כי תפקידה של הרבנות "לקרב את הציבור לערכי התורה והמצוות". זהו תפקיד שעלול להתפרש כהזמנה לניסיונות להחזרה בתשובה, או חו'ח לפעילות מיסיונרית וכפייה. לכן חשוב מאוד למען מראית העין למחוק את הסעיף הזה מהחוק ולהגדיר את תפקידיה של הרבנות לשרת רק את מי שמעוניין בשירותיה.

דעה שלישית –  לעדכן

ישראל היא מדינה יהודית, והיהדות היא היסטוריה, מורשת ותרבות המשותפות לכולנו. לצערנו, הרבנות נקלעה למקום טכני ובירוקרטי והמפגש שלה עם האזרחים היא רק בטקסים של כניסה ויציאה מהחיים, אבל לא בחיים עצמם. המשבר המתרחש כעת ברבנות הוא גם הזדמנות לבנות רבנות מודרנית והרבה יותר רלבנטית.

כולנו רוצים להתקרב אל היהדות, להרגיש בה בבית, להיזכר בבית סבא ובזכות אבות, לדעת יותר ולהזדהות יותר. כולנו מחפשים משמעות לחיינו, במיוחד במקום מורכב כמו מדינתנו המאותגרת, ואין צורך להרחיק לקצות העולם כאשר המשמעות נמצאת בקצות אצבעותינו. ולכן עלינו ועל הרבנות להתחבר מחדש, לחפש ולמצוא אחד את השני.

להתחבר למעגלי צדק

להתחבר למעגלי צדק

רבנות שכזו תהיה טהורה, נקייה, ומדברת בנימוס ובלב אוהב. היא תהיה בקיאה באמת, הן בהלכות העם והן בהלכות האדם. רבנות שכזו תהיה סובלנית ופתוחה, לא מכתיבה וכופה, היא תהיה מקשיבה, מכילה ומקבלת, לא מתנשאת ומנותקת. והחשוב מכל היא תהיה רבנות מתקרבת ולא רבנות מקרבת, ותבין שדעתה היא אחת מני דעות שכולן טובות באותה המידה.

נו, אז מה דעתכם? הצביעו והשפיעו…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s