קסם ההוראה – דברים בכנס קיסריה 2013


הפער הגדול בישראל הוא בתוך בית הספר. מול המורה למדעים בחטיבת הביניים יושבים זה לצד זה תלמידים שהפער בידע ביניהם הוא של שנה, ולעתים שנתיים ושלוש. איך המורה 'תרקח שיקוי קסם' שכזה שיתאים בבת אחת לכל אחד מהתלמידים, ליכולות, לסגנון, ולקצב של כל אחד. זו שאלת מיליון הדולר של ההוראה, איך לתת טיפול אישי, וקליני לכל תלמיד בסביבת למידה שהיא תעשייתית, ודומה יותר למפעל ולפס ייצור, עם צלצול, ומערכת שעות, ובקרת איכות.

פינלנד, ניו-זילנד וקנדה פיצחו את הסוד. באמצעות עבודה בקבוצות קטנות עם מורים מומחים, באמצעות אבחונים דיאגנוסטיים רוטיניים של התלמידים, עבודת צוות צמודה של המורים, משוב בזמן אמיתי, ותמיכה אישית וקבוצתית במענה לקשיים. כלי המדיניות שלהם הם לא להוסיף שעות או תקציב לאזור של בעיה או עדיפות, אלא בשיטת עבודה קלינית, מקצוענית, שממוקדת במענה אישי לכל תלמיד.

B4

הפערים בתוך בית הספר הם האתגר הגדול של מערכת החינוך בישראל

אני מחזיק ביד שני מסמכים שהוכנו לקראת הכנס וקורא אותם במקביל. הראשון הוא המסמך שהכין צוות החינוך של מכון ון ליר תחת הכותרת "החינוך ושברו", והשני הוא של צוות המו"פ של המכון לחדשנות תחת הכותרת "כאשר אומת הסטארט-אפ מתבגרת". לכאורה, שני המסמכים מאוד דומים, הם מעוצבים בצורה דומה, אפילו התהליך שהביא לכתיבתם דומה. שניהם מסתכלים על המאה ה-21 ומציעים לישראל דרך אליה מהמצב הנוכחי. שניהם אפילו קוראים להשקיע בחינוך כחלק מהדרך אל המאה ה-21. אבל בזאת מסתיים הדמיון.

אנשי החינוך ואנשי הכלכלה מסתכלים אל המאה ה-21 עם משקפיים אחרות לחלוטין, כל אחד מפרש את המציאות אחרת, כמעט ניתן לומר שהשחור של האחד הוא הלבן של השני. במסמך החינוך חוזרים כמה מושגים בהקשר מאוד שלילי. המושגים "כלכלי", "תחרותי", "לאומי", "הפרטה", "מבחנים", ו-"סטנדרטים", כולם מושגים שמתוארים כחלק מהבעייה, והם מופיעים במסמך בסמוך למילים שליליות כמו "פערים", "נזק", "הצפה", "כפייה", "הנחתה", ו"אינסטרומנטלי". אבל, אותם המושגים ממש הם דווקא נקודות האור של המסמך הכלכלי, שמדבר על "שימור התחרותיות של המדינה", "על ישראל להעצים את יכולת התחרות שלה", "להרחיב את מעגל עתירות הידע של המשק", "להגדיל את מספר עובדי הידע", "פיתוח התחרתיות הגלובלית", "צורך לאומי", "רגולציה", "איכות חיים", "צמיחה", שיתוף פעולה בין מגזרי". איך ניתן להכיל את הפער הזה?

הייתי יכול לעשות לעצמי חיים קלים, ולטעון שמדובר פשוט בעמדה אקדמית של חוקר א' מול חוקר ב', או של מכון מחקר א' מול מכון מחקר ב', אחד שנוטה לתפיסת עולם סוציאליסטית יותר, והשני לעמדה יותר קפיטליסטית, במונחי המאה ה-18 שמשום מה עדיין נמצאים אתנו. אבל אלו היו חיים קלים, משום שהויכוח הזה מתרחש לא רק באקדמיה, אלא גם בשדה הפוליטי, כפי ששמענו הבוקר. מי אמור לקבוע לאור איזה חזון ואיזו תפיסת עולם תפעל מערכת החינוך. האם זה שמודאג מההישגים של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים ויכולת להתחרות בשווקים הגלובליים, או זה שסבור שהמבחנים הללו אינם מודדים את הדברים הנכונים, שהדברים החשובים בחינוך כלל אינם ניתנים למדידה, ושעצם מדידת התוצאות משבשת סדרי בראשית בחינוך?

הויכוח העקר הזה משבש את יכולת התפקוד של מערכת החינוך, והוא מתנהל על גבם של התלמידים והמורים. הויכוח הוא עקר משום ששני הצדדים צודקים, גם הימין החינוכי וגם השמאל החינוכי. הימין החינוכי צודק כי היום יותר מבעבר התלמידים צריכים לדעת ולדעת הרבה, כי אם רק ילמדו מיומנויות חשיבה וביקורת בלי לדעת, על מה הם יחשבו, את מה הם ינתחו, ומה תהיה איכות הביקורת שלהם? גם השמאל החינוכי צודק, משום התמקדות בידע על בלי דעת,  ללא יכולת העברה, השלכה, יישום ויצירה, הוא ידע שאין לו תכלית ואין בו שימוש מועיל.

ימין ושמאל רק חול וחול

ימין ושמאל רק חול וחול

ניתוחי ה-OECD פותחים בפנינו צוהר אל מדינות שהצליחו לשפר משמעותית את הישגי החינוך שלהן, כפי ששמענו מפרופ' ואן-דם. המדינות הללו שמו בצד את הויכוח המיותר הזה, והחליטו ליהנות מהטוב שבכל העולמות, הפרטי והציבורי, העסקי והממשלתי. הן מדגישות את הידע, ומפתחות את כישורי החשיבה. מה שחשוב מאוד הוא שהמדינות הללו הגיעו להסכמה רחבה בין כל הגורמים העוסקים בחינוך שלמידה היא הציר המרכזי של החינוך. ערכים זה חשוב, וכל קהילה מחנכת לערכיה, אבל כפי שאומרים הפינים  The business of school is learning, ובעברית, התפקיד המרכזי של בית הספר הוא הלמידה, על זה חייבים להסכים.

המסמך המוצע ע"י צוות החינוך של מכון ון ליר, הוא מסמך מקיף וחשוב, ועל כך ברכות והערכה רבה. המסמך מציע להקים מכון לחשיבה ויחידה לתכנון ולהשתמש בכלים של מחקר אקדמי ומעשי, וזו הצעה שמצטרפת לרפורמות תשתיתיות שונות שנעשו במערכת החינוך שעסקו במבנה המערכת ובשיטת התקצוב, וכד'. אבל האם זה באמת מה שחסר למערכת החינוך, האם אלו באמת המנופים שיניעו שיפור משמעותי?

מי שנשען על ראיות ומסתכל על מה שעושות מדינות שמצליחות בחינוך, רואה תמונה אחרת ושימוש בכלים אחרים. הן הבינו שמורה טוב עושה את כל ההבדל. הן הסיקו שכל הרפורמות שעסקו במבנה, תקציב, מחקר, בחינות, תכניות, טכנולוגיה וכו', כולן ניסו לפעול על הכיתה מבחוץ, אבל דלת הכיתה נותרה סגורה, ובתוכה עולם כמנהגו נוהג. לכן הן החליטו לנסות להשפיע על מה שמתרחש בתוך הכיתה, במפגש הלימודי המתרחש מדי יום וקובע כמעט הכל, בין המורה לתלמיד. הן משכו להוראה את הטובים ביותר, ומשקיעות במיומנויות הקליניות של המורים. כאשר הוראה הופכת ממקצוע תעשייתי למקצוע קליני, אז כמו ברפואה, פסיכולוגיה, ועבודה סוציאלית, למרות שתנאי העבודה אינם תחרותיים, אלו מקצועות שמושכים אליהם את הטובים ביותר, ולא רק בשל השליחות החברתית הגלומה בהם.

בישראל, המיומנות הקלינית של המורים היא בעיני לב העניין. בדרך כלל אנחנו נוטים לדבר על הפערים בין בתי ספר, בין מרכז לפריפריה ובין מגזרים, וזה נכון, אבל הפער הגדול יותר בישראל, לפי נתוני ה-OECD, הוא בתוך בית הספר. מול המורה למדעים בחטיבת הביניים יושבים זה לצד זה תלמידים שאחד יהיה מדען, השניה משוררת, השלישי מפעיל מלגזה, והרביעית משווקת של טלפונים ניידים. ולצדם עוד 30 או 40 תלמידים שהפער בידע ביניהם הוא של שנה, ולעתים שנתיים ושלוש. איך לכל הרוחות תוכל המורה לרקוח שיקוי קסם שכזה שיתאים בבת אחת לכל אחד מהתלמידים, ליכולות, לסגנון, ולקצב של כל אחד. זו שאלת מיליון הדולר של ההוראה, איך לתת טיפול אישי, וקליני לכל תלמיד בסביבת למידה שהיא תעשייתית, ודומה יותר למפעל ולפס ייצור, עם צלצול, ומערכת, ובקרת איכות.

מדינות כמו פינלנד או מחוז אונטריו, פיצחו את הסוד, באמצעות עבודה בקבוצות קטנות עם מורים מומחים, באמצעות אבחונים דיאגנוסטיים רוטיניים של התלמידים, עבודת צוות צמודה של המורים, משוב בזמן אמיתי, ותמיכה אישית וקבוצתית במענה לקשיים. הן מצליחות לעשות זאת בהשקעה יחסית פחותה. ישראל משקיעה 8.3% מהתמ"ג שלה בחינוך, ופינלנד כ-6%. בישראל, ויותר חשוב מכך, היחס בין מספר המורים לתלמידים הוא 1:11 ובפינלנד 1:13, ובכל זאת הם משיגים יותר, בפחות. כלי המדיניות שלהם הם לא להוסיף שעות או תקציב לאזור של בעיה או עדיפות, אלא בשיטת עבודה קלינית, מקצוענית, שממוקדת במענה אישי לכל תלמיד.

התלמיד פוגש בכיתה מורה, לא תקציב

התלמיד פוגש בכיתה מורה, לא תקציב

בסופו של יום המנופים בחינוך נשענים על יישום, ביצוע, ופרקטיקה. כל המילים הגדולות והכותרות הזועקות, בסוף מגיעות לפתחו של מנהל בית הספר, כפי שנשמע עוד מעט משירין. והדילמה של מנהל בית הספר היא לא פילוסופית, לא הגותית, ולא אידיאולוגית, היא מעשית מאוד.

כדי להמחיש זאת, אחלוק עמכם דילמה אמיתית של מנהל בית ספר, ובזאת אסיים, זו דילמה שממחישה עד כמה כל הדיבורים על פערים ושסעים בסופו של דבר מונחים לפתחו של המנהל. דמיינו שאתם מנהל בית ספר של חטיבת ביניים, בעיר במרכז הארץ. והנה הגיע הזמן בתחילת כיתה ח', לחלק את התלמידים להקבצות במתמטיקה. הקבצה א', ב' ו-ג'. ההקבצות הן כלי דיפרנציאלי שנועד לאפשר לתת מענה מתאים לתלמידים חזקים, רגילים ומתקשים, כי אם היו משאירים את כולם ביחד באותה כיתה, הפער היה גדול מדי, והמורה היה מלמד את החומר במקום ללמד את התלמידים, המתקשים היו מתקשים, והחזקים היו משתעממים, ולכן המציאו את הכלי הדיפרנציאלי, היקר, של הקבצות, שמבטא את העיקרון של חנוך לנער על פי דרכו.

משרד החינוך שאישר את השימוש בהקבצות ב-1994 קבע שבית הספר צריך לשבץ להקבצה ג', למתקשים, את המורה הטוב יותר, המנוסה יותר והמוכשר יותר. והשאלה שלי אליכם היא –  אם יש לכם בבית הספר שלושה מורים למתמטיקה, אחת ד"ר למתמטיקה עם 15 שנות ניסיון, השני בוגר מכללה בהוראת המתמטיקה עם שבע שנות ניסיון, והשלישי מורה לביולוגיה שנאלצתם לקבל השנה כמורה למתמטיקה  ללא הכשרה. את מי הייתם משבצים לאיזו הקבצה, האם הייתם נענים להנחיית משרד החינוך, ומחלישים את החזקים כדי לחזק את המתקשים? האם זו הכוונה כאשר אומרים צמצום פערים? או שתשבצו את המורה החזק לתלמידים החזקים ובזאת למעשה תרחיבו עוד יותר את הפערים? כל עוד לא דאגנו שלבית הספר יהיו שלושה מורים מעולים, הכל דיבורים, ואנחנו שולחים את מנהלי בתי הספר לגזור את עתיד תלמידיו במשפט שלמה הזה,  ואני שואל אתכם ברצינות, ובזאת אסיים, לו אתם בנעליו של מנהל בית הספר, מה אתם הייתם עושים?

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“קסם ההוראה – דברים בכנס קיסריה 2013

  1. נשלח מה-iPad שלי

    ב-Nov 9, 2013, בשעה 3:32 PM, "הדור הרביעי" כתב/ה:

    > >

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s