פעם, אנשי מקצוע היו אנשים מאוד בודדים. בחדרם הסגור הם היו משחיזים את מיומנותם, לילה ויום. לקוח תורן היה מופיע מדי ערב כדי לקבל את מרכולתו ולעתים פתח עמם בשיחה קצרה ומנומסת. אושר חבוי הציף אותם כאשר הוא חייך למראה פירות עמלם. הם הרגישו סיפוק, אך בתוך תוכם הם ידעו שאינם יודעים באמת. הם לא ידעו האם מלאכתם טובה.
כאלו היו גם פעם המורות והמורים. כשדלת כיתתם נסגרה הם היו לבדם. רק הם ותלמידיהם, הספר, הלוח והגיר, בלי שאף אחד ראה. את קסם החינוך הם רקחו בינם לבין עצמם וכששיעור הצליח הם שבעו נחת וחזרו עליו בשנה הבאה. כשהצליח פחות, הם חזרו הביתה כדי לטקס עצה ולשפר. כך הם למדו רק מתוך הניסיון של עצמם וקיוו בכל ליבם שתלמידיהם יתקדמו ויצליחו.
באופן שכזה התפתח שדה החינוך כולו, כארכיפלג עצום של איים בודדים המנותקים האחד מהשני. וכדרכם של איים בודדים, כל אי בנה זהות משל עצמו, גיבש אופי וחיזק גאוות יחידה. כל בית ספר, כל עיר וכל מחוז, היו משוכנעים מעל כל צל של ספק, שהם יחידים ומיוחדים. כל מדינה ידעה להסביר שאצלה זה אחרת, שכאן זה שונה.
אבל אז העולם החל להיפתח. מחסומים של שפה ותרבות הוסרו, אנשים החלו לעבור ממקום למקום והתחילו לדבר אחד עם השני. פתאום הם החלו לתעד ולשתף, הקימו קהילות חדשות ובנו ערוצי תקשורת כדי ללמוד ביחד ולשפר ביחד. כשהם הביטו אחד על השני הם לפתע מצאו גם נקודות דמיון והחלו לגבש מדדים וסטנדרטים משותפים. ברגע הזה הם כבר לא היו בודדים יותר.
התהליך המופלא שבו מקצוע הופך מאמנותו של יחיד סגולה נערץ, לכדי קליניקת ידע מעשי של קהילה שבונה ביחד את המקצוענות שלה מבפנים, זה התהליך שבו שרוי כיום מקצוע ההוראה. זהו רגע מרגש – רגע של התחברות שבו אנשי חינוך פותחים את הדלת כדי למצוא את השותפים שלהם למסע. מקרוב ומרחוק הם לומדים זה מניסיונו של זה, ופוסעים כתף אל כתף בדרך משותפת.
לכן, הנחנו שבשלה העת ליצור את סדרת הספרים 'הוראה איכותית'. סברנו, יורם הרפז ואני, ביחד עם אנשיו הנהדרים של מכון ברנקו וייס, שנבנה אצל אנשי החינוך בארץ 'רעב' מקצועי הולך ומתגבר ללמוד מניסיונם של אחרים. חשבנו שזו זכותם של אנשי החינוך שלנו להיחשף למיטב המחקרים והתובנות בעולם החינוך כיום.
הסדרה שחוגגת כעת מניין, מביאה בפני הקוראים הישראלים מגוון עשיר של זוויות מבט מאזורים שונים בעולם החינוך. כל ספר בנפרד והסדרה כולה יחדיו, מאפשרים למורים ולמורות להיפגש עם חשיבה חכמה ופורצת דרך. בדרך זו, אנו מקווים, שהשיח החינוכי בישראל יוכל להתבסס יותר על הידע הרחב והעמוק שמתפתח בתחום גם במדינות אחרות.
זו הזדמנות מצוינת להודות ליורם היקר, החד והמוכשר, לאביב ולמכון ברנקו וייס ולאייל ולמשרד החינוך על השותפות האמיצה, ולאחל לכל המשתתפות והמשתתפים בכנס המיוחד הזה, שתזכו לשתף ולהכיר ושתשכילו למצוא נתיבות ללמידה ולעשייה משותפת."
(ברכה שכתבתי למשתתפות ולמשתתפים בכנס השנתי של מכון ברנקו וייס, "שבים לחינוך", 2021)
הדור הרביעי 